על פוליטיקה ועל פוליטיקלי קורקט

יעקב נתנאל , כ"ו באב תשע"ו

ערוץ 7

גילוי נאות: איני נמנה על מועדון המעריצים של יוסי ביילין. להפך, אני סבור שהוא מהשורה הראשונה של גורמי הנזק לעם ישראל בעשרות השנים האחרונות.

זאת ועוד, ביילין רקח מאחורי הגב של שמיר את "התרגיל המסריח" ומאחורי הגב של כולנו את הסכמי אוסלו המדממים, ובאופן כללי מתנהל כמי ש"נכלוליותו אומנותו". קשה לראות אותו מכפיש את מי שטרם הובא לקבורה בזיגזוג פוליטי ובדורסנות. 

הזעם שעוררו דבריו על פואד וסירובו להתנצל עליהם, הוא צפוי ומתבקש. ובכל זאת, כמו שעון שעמד מלכת ומראה את השעה הנכונה פעמיים ביממה, בדבר אחד נראה שהוא צודק. מבלי לשפוט את פועלו של מר בן אליעזר, אין סיבה לשנות את היחס בצורה קיצונית לאדם שנפטר. נכון שאסור להוציא שם רע על המתים ויש להדגיש את הצדדים החיוביים כדי ללמוד מהם מוסר. נכון גם שכשאדם עוזב אותנו חסרונו ומעלותיו אליהן התרגלנו כמובנות מאליהן, נעשות בולטות יותר. וטבעי שטווח התחושות והמיקוד יקבלו הטיה לצד החיוב. 

האמירה הבוטה כל כך והחריגה כל כך של מר ביילין על הקולגה שלו מזכירה לנו את מה שכנראה העדפנו להדחיק, לפחות לעת עתה: הקונטרסטיות העזה בין הנאמר על בן אליעזר בשנים האחרונות לבין התגובות בקשת הפוליטית לגווניה על פטירתו היא חזקה מדיי. חזקה, עד בלתי ניתנת לגישור ומובילה למסקנה שמקהלת ההספדים האוטומטית המלווה את פטירתו של כל אישיות ציבורית היא אקט צבוע, מרוקן מתוכן ובשום אופן לא יהודי. אמנם למעט מקרים קיצוניים, אין צורך וממילא גם אין הצדקה, בהשתלחות באדם אל מול קברו הפתוח. אבל במקרים האלו השתיקה הינה אופציה לא רעה כלל. 

אדם נמדד לפי מעשיו בעולם הזה ותו לא. היחס אותו הוא זכאי לקבל בהיותו על האדמה מצוי בקורלציה ישירה ליחס אותו יקבל אחר שובו לעפר. צדיק בחייו יהיה צדיק במותו ורשע בחייו יישאר רשע גם לאחר פטירתו, גם אם ניתן למצוא בו אי אילו נקודות זכות (ובמי לא ניתן למצוא כאלו). וכך נפסקה הלכה בשו"ע "כל הפורשים מדרכי צבור ...וכן המומרים והמוסרים כל אלו לא היו אוננים ומתאבלים עליהם, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואכלים ושותים ושמחים". כמה מוזר, כמה לא פוליטיקלי קורקט, כמה יהודי.

כמה קל ליישר קו עם הדת השלטת והמוזרה המתירה לשפוך את דמו של אדם ברחבי הרשת, אך אוסרת לרקוד עליו אחר שפיכתו. שבה זוגיות חד מינית היא "נטייה" ופדופיליה היא "סטייה". מילה לא במקום לאשה היא "הטרדה" אך פרסום ציור בוטה של אותה אישה הוא "חופש ביטוי". הרמת יד על ילד היא פלילית והפלה בהריון מתקדם היא "זכות האישה על גופה". חוקה חקקו וגזרה גזרו ואין אתה רשאי להרהר אחריה. וכמה מאתגר לשמור על דעה צלולה ובהירה בתוך הכאוס הזה. לדעת מאין באנו ולאן אנו הולכים ולפני מי אנו עתידים ליתן דין וחשבון.