מבית לפרוכת

הרב רפי פוירשטיין , כ"ט באב תשע"ו

הרב רפי פוירשטיין
הרב רפי פוירשטיין
צילום: דב ירדן הסוכנות היהודית)

בימים אלו, שבהם מתחילים ימי התשובה ששיאם ביום הכיפורים, יצאה לאור המהדורה החדשה של "מבית לפרוכת", ספרו של הרב אברהם סתיו (גילוי נאות: חתני), המעורר אותנו למבט מחודש על משמעותו של יום זה.

שתי מפות ענק משורטטות ביום הכיפורים. היום שזכה לא רק להיות הקדוש ביותר בשנה, אלא היום של 'כלל ישראל'.

המפה האחת, המוכרת לנו היטב, ובה אנו מנסים לנוע במיטב כוחותינו הנפשיים והרוחניים היא מפת התשובה. מפת התיקון האישי, החברתי והלאומי. פרק שלם, במשנה ובתלמוד, הוקדש למפה הזאת. הוא עוסק בחרטה ובווידוי, בקבלה לעתיד ובבקשת הסליחה, במצוות שבין אדם לחברו ומצוות שבין אדם למקום.

אך ישנה מפה אחרת, שהמשנה והתלמוד מקדישים לה הרבה יותר תשומת לב. זאת מפת עבודתו הסודית של הכהן הגדול ביום הכיפורים. איש אחד, המורם מעם, למקום אחד, הקדוש שבמקומות, ביום אחד הקדוש שבימים. הכהן הגדול מכפר ומטהר את בית המקדש מעוונות שהתחוללו בו, ומכפר על העוונות שלו ושל משפחתו, של אחיו הכהנים ושל עם ישראל כולו. המטרות הללו מופיעות בתורה בפירוש. אך לא מפורש בכלל, הקשר שבין הפעולות השונות והייחודיות שעושה הכהן הגדול ביום הכיפורים, לבין תהליך הכפרה והתשובה של העם.

לא רק, שהקשר לא מפורש אלא יש ניגוד מובנה בין 'שתי המפות'. מפת התשובה, מסורה לכל יחיד ויחיד. תהליך השינוי מורכב מפעולות נפשיות ברורות, גם אם מסובכות לביצוע ומאתגרות מאד. מפת 'הכהן הגדול' מסורה בידי אדם אחד בלבד, העושה את פעולותיו בסודיות גמורה. אף אחד לא נכנס עימו לקודש-הקודשים, ואסור לאף אחד להיות בתוך מבנה המקדש כשהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים. הכהן הגדול פועל כמעט בדממה מוחלטת, בשעה שהעם מתפלל, מתוודה, מבקש ומתחנן. הכהן הגדול כפועל כשליח של הקהילה, המנותק ממנה במובן הפיזי. בשעה שהקהילה פועלת במשותף, כמעין קיבוץ של אנשים ונשים המחפש תיקון כקהילה.

מהמפה של הכהן הגדול, שפעלה בימי הבית הראשון והשני, לא נותרו אלא ההר השומם מבית המקדש, והזיכרונות והתקוות אותם אנו מביעים בתפילה. נותרנו עם מפה אחת ואנו מתגעגעים למפה השניה והטמירה, הלא היא מפת הכהן הגדול.

אך האם יש קשר בין שתי המפות, או שהן פועלות במקביל? ספרו של הרב אברהם סתיו, ספר רב כמות ורב איכות, מציע חיבור בין המפות. לטענתו, מפת עבודתו של הכהן הגדול, היא ביטוי מעשי, עמוק, ומרוכז לתהליכים הפסיכולוגיים, הרוחניים וההתנהגותיים של כל יחיד ויחיד בבואו להיטיב את חייו ומעשיו.

למשל: שתי הטבילות במקווה, שהכהן הגדול טובל, בסיימו עבודה אחת ולקראת התחלתו את העבודה הבאה. והשאלה שואל המחבר הינה מדוע צריך שתי טבילות, ולא די בטבילה אחת? הצעת המחבר היא שכל טבילה מסמנת סוג אחר של תהליך של תשובה. האחת היא 'תשובה מ....' : המסמנת ניקוי וטיהור מהצב הקודם של האדם, והטבילה השנייה היא 'תשובה ל.......', דהיינו חתירה ליעד רוחני גבוה יותר, למציאות רוחנית ונפשית, שלימה יותר, אידיאלית יותר.

בפרק אחר, משווה המחבר את האינטימיות שאליה מגיע הכהן הגדול עם ה', כשהוא בקודש הקודשים, עטוף בענן הקטורת עם ריחו המופלא, לאינטימיות שכל אחד מאיתנו יכול להימצא בה במיוחד' בעת הנעילה. שבה מתועלים כל מאמצי היום וארבעים היום שקדמו להם, לכמה דקות של מפגש אינטימי לש כל אחד מאיתנו עם ה'.

או במהלך המופלא של שני השעירים, שעל הכהן הגדול לקבוע באמצעות גורל מי מהשעירים יוקרב למעשה בקודש הקודים {באמצעות הזאת דמו} ומי יושלך לעזאזל. המחבר מביא את ההלכה שעל השעירים להיות שווים בגודל ובמראה. הוא רואה בזה ביטוי לקשר ההדוק שבין הכפרה מהחטא {השעיר הנשלח לעזאזל} לבין ההתפתחות הרוחנית {השעיר שדמו מוקרב בקודש הקודשים}. אדם שמזוהם במידות רעות ובהתנהגות נמוכה, לא יכול להגיע לפסגות של הרוח והמשמעות. שני התהליכים הניקיון וההתקדמות חייבים להיות סינרגיים, ולפעול במשותף.

חשוב לציין, כי הספר איננו 'דרשני', הוא מנתח את המקורות התלמודים ואת ספרות הראשונים והאחרונים בדייקנות ובלמדנות, והמסקנות הרוחניות, נראות כנובעות בצורה מתבקשת וטבעית מהמסקנות ההלכתיות.

כך, לא רק מתחברות המפות זו לזו, מפת 'הכהן הגדול' ומפת 'הציבור' אלא מתחברת ההלכה לאגדה, והזוהר ומדרשי האגדה לסוגיות התלמוד ההלכתיות.

אך מעבר לכך, נדמה כי יש משהו מאד מלהיב בחבור הזה שבין מאמצי הנפש הבלתי נלאים להיטהר ולהתקדם, לבין מהלכיו הטמירים של הכהן הגדול. החיבור הזה נותן מעין תוקף אובייקטיבי, רוחני ממשי למאמצים הסוביקטיביים האנושיים, הנראים לעיתים שבריריים, ולא מספקים.

מבית לפרוכת - פשט עיון ומשמעות בעבודת יום הכיפורים, הוצאת מוסד הרב קוק (יחד עם ישיבת הר עציון ומרכז הלכה והוראה), אלון שבות, מהדורה שנייה התשע"ו.