איך מתנהגים כשמישהו מת?

אדם שצמד המילים "תהליך השלום" כל כך הרבה פעמים יצא מפיו צריך להמשיך ולדבר בשפת השלום בה הוא כל כך מאמין.

ישראל מאיר , כ"ט באב תשע"ו

ישראל מאיר
ישראל מאיר
צילום: עצמי

1.

על אף שהשמחה היא אחד המוטיבים המרכזיים בפרשת השבוע, יש בפרשה התייחסות קצרה וקולעת גם למצבים ממש לא שמחים. משה רבנו, בנאום הארוך שלו לבני ישראל, מלמד אותנו כיצד לנהוג בזמן של אבל. או יותר נכון – כיצד לא לנהוג: "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹקֵיכֶם. לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת", אומר משה. לבכות ולהצטער כן. לחרוט זאת על גופנו – לשרוט את הבשר ולתלוש את השיער, לא.

בציווי הזה מגלה התורה עוד הבדל שקיים בין ישראל לעמים. אצלנו, "בנים אתם לה' אלקיכם". יש לנו נחמה. יש לנו אבא נצחי שהוא גם מלך – "מלך א-ל חי וקיים". לכן האבל, שלא נדע, צריך להיות מתוחם ופרופורציונאלי.

ה"ספורנו" בפירושו על התורה ממשיל זאת למשפחה ענפה שלא עלינו נפרדת מאחד מבניה. למרות הצער וההעדר שהיא מרגישה, היא תמצא את נחמתה בעובדה שראש המשפחה עדיין נמצא ומתפקד במלוא כוחו. כך הוא כותב על "בנים אתם לה' אלקיכם": "שאין ראוי להראות תכלית הדאגה והצער על הקרוב המת, כשנשאר קרוב נכבד ממנו במעלה. לפיכך, אתם, בנים לה' – שהוא אביכם קיים לעד – אין ראוי שתדאגו ותתאבלו בתכלית על שום מת".

מיד אחרי הציווי על הימנעות ממנהגי אבלות קיצוניים, אומר משה פסוק נוסף: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה' אֱלֹקֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

בהבנת פסוק זה ישנה נקודה דקה עליה חלוקים ה"אבן עזרא" והרמב"ן: בעל האבן עזרא מסביר שיש כאן המשך ישיר לציווי שבפסוק הקודם. בגלל ש"עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים", אין ראוי שתנהג כמותם. הם מתאבלים ושורטים את עצמם? אנחנו צריכים לנהוג אחרת. מוטלת עלינו אחריות לדאוג שגם במישור הקשה של צער ואבל, יהיה עוד משהו שהוא "להבדיל בין ישראל לעמים". הרמב"ן לעומתו מוצא כאן נחמה נוספת וגדולה שנמצאת רק אצל העם הנבחר: הישארות הנפש. "כי טעם 'עם קדוש', הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך".

בעוד שלפירוש האבן עזרא המילים "עם קדוש" נכתבו כדי שננהג אחרת מעמים אחרים, הרי שלפי הרמב"ן הן נכתבו כדי שנרגיש (!) אחרת. ישראל שמת, נפרד מחיי העולם הזה ועובר לחיי העולם הבא. אצל גוי, בפשטות, זה לא כך. האבל הקיצוני הנהוג אצלם, נכון ומתאים לתוחלת החיים שלהם. לנו, "עם קדוש", יש חלק במציאות אחרת ומיוחדת: עולם הבא.

זאת נחמתנו.

2.

השבוע, כמה שעות לאחר היוודע דבר מותו של השר לשעבר בנימין פואד בן אליעזר, פרצה מעין סערה ציבורית סביב תוקפו של הפתגם הידוע "אחרי-מות קדושים אמור". זה קרה לאחר שאחד מחברי מפלגתו לשעבר התראיין בעוד הנפטר מוטל בין שמים לארץ, ובמקום לדבר על מעשיו הטובים, החליט להכפיש אותו ואת עבודתו הפוליטית והזכיר לכולנו שלאיסור "לא תתגודדו" יש משמעות נוספת בחז"ל: "לא תעשו אגודות אגודות".

"מה היה בשבילך פואד?", שאל המראיין המנוסה והוותיק את חברו של המנוח.

"קודם כל זה כמובן ערב עצוב שנפטר אדם", פתח המרואיין את דבריו וכבר עורר חשד שהוא לא הולך לשאת בכי תמרורים. שכן בכל ערב "נפטר אדם"...

הנה ההמשך: "בעיניי פואד היה הפוליטיקאי הכוחני, הדורסני. אני מקווה שהשנים של העלייה שלו לארץ ושנותיו בצבא היו ראויות הרבה יותר".

"לא ידענו שזה הקו שתדבר עליו הערב", אמר בהפתעה גמורה המראיין שכבר חווה כמה רגעי אי-נוחות בשנותיו בתקשורת. "פואד בכל זאת עזר למפלגתך מאוד. חסרונו הרי עד היום מורגש", הוא ניסה לחלוב מחמאה – אך לשווא.

מאוחר יותר, ספג המרואיין ביקורת חריפה ובסלידה מדבריו הצליח דווקא לאחד לאגודה אחת ימין ושמאל. את המנוח ז"ל לא פגשתי מעולם, כך שעם העובדות המפוקפקות שהוצגו בריאיון אינני יכול להתווכח. אבל סלידה לא מעורר מי שחלוק איתך על אופיו של אדם כזה או אחר. סלידה יוצאת ממי שלא יודע להתנהג ובמקום להודיע לצוות ההפקה שהוא מסיבותיו שלו מסרב להתראיין ולהלל את הנפטר, מתעקש להטריח את עצמו, לנסוע לאולפן ושם להוציא את רשפו בפומבי.

נכון, "אחרי-מות קדושים אמור" אינו הלכה למשה מסיני. אך בכל זאת, אדם שצמד המילים "תהליך השלום" כל כך הרבה פעמים יצא מפיו, גם בסטנדרטים הנמוכים אליהם הגיע בשל כך, צריך להמשיך ולדבר בשפת השלום בה הוא כל כך מאמין.

3.

חודש אלול שבפתחו אנו עומדים, מזכיר לנו שאפשר להתגעגע ולייחל לתיקון אחר. גבוה בהרבה מכללי "פוליטיקלי קורקט" שצריכים להיות מיושמים בריאיון תקשורתי כזה או אחר. רמת החיים עליה אנו מבקשים בתפילות הימים הנוראיים, מתארת מציאות בה "ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו".

בעולם כזה, האבל והצער יהפכו לששון ולשמחה ו"בנים אתם לה' אלקיכם" יהיה רגש טבעי ומוחשי אצל בני "עם קדוש אתה לה' אלקיך". ברמת חיים כזו, הבמה והמיקרופון יופנו לאנשים מסוג אחר. על כך תפילתנו ובקשתינו "שמחה לארצך וששון לעירך – ופתחון פה למייחלים לך". געגועינו ותפילותינו הם ליום בו האגודות אגודות שנוצרו בתוכנו יעשו כולן אגודה אחת שכל מטרתה היא "לעשות רצונך בלבב שלם".

שבת שלום וחודש טוב.