נפער בקרבנו חלל גדול

הרב אלי בלום , ג' באלול תשע"ו

הרב אלי בלום
הרב אלי בלום
צילום: עצמי

אמש עלתה לגנזי מרומים נשמתו הטהורה של הרה"ג אליהו יוסף שאר ישוב כהן זצ"ל, רבה של חיפה במשך שלושים ושש שנה (תשל"ה-תשע"א).

לא יאומן כמה סמלי תאריך פטירתו ביום ג' באלול, שהוא גם תאריך פטירתו של הראי"ה קוק זצ"ל. כבנו של הרב דוד כהן זצ"ל המכונה 'הרב הנזיר', שהיה תלמידו הקרוב של הראי"ה קוק זצ"ל, גדל הרב בירושלים כשהוא קרוב ביותר לבית הראי"ה קוק.

את רוב תורתו למד אצל אביו ואצל הרב צבי יהודה קוק זצ"ל אשר בישיבתו "מרכז הרב", למד כעשר שנים. קרבתו הגדולה לרב צבי יהודה קוק זצ"ל הייתה לשם דבר, ושעות רבות היה מלווה אותו ברחובות ירושלים, מתוך שיחה ולימוד.

הרב שאר ישוב התחנך על ברכיהם של גדולי ירושלים וגדולי הרבנים בארץ ישראל, ביניהם הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל ראש ישיבת "עץ חיים", והרב יצחק הרצוג זצ"ל, רבה הראשי של מדינת ישראל עם קומה, ממנו גם קיבל סמיכה לרבנות.

הרב נלחם במלחמת השחרור עם לוחמי ירושלים, נפצע ונפל בשבי יחד עם מגני הרובע היהודי, שם שימש כרבם של השבויים. לימים אמר הרב שתקופתו בשבי והגיוון הגדול שהיה בין השבויים היו עבורו הכשרה חשובה לתפקידו העתידי כרבה של העיר חיפה. הרב היה תומך, דואג ומגשר בין הקבוצות השונות, בין אם חרדים מהישוב הישן בירושלים, אנשי קיבוץ רבדים של השומר הצעיר ופרופסורים מתחנת הכוח בנהריים. התנהלות זו שביטאה סובלנות ויכולת ההכלה של השני, אפיינה את דרכו של הרב לאורך חייו, ולא בכדי הוא קיבל בשנת תשנ"א (1991) את פרס הסובלנות, ושימש כיו"ר הוועדה העליונה להידברות בין היהדות לאיסלאם ובין הרבנות הראשית לוותיקן.

את תפקידו כרב העיר חיפה הוא קיים בנועם הליכות ובהדר. דמותו האבהית ומלאת ההוד הקרינה על כל סביבותיו רוגע ושלווה. בזכות תכונותיו הייחודיות הוא הצליח לטעת אמון והערכה בכל מי שבא עימו במגע, ובזכות זאת פתח את שער היהדות בפני רבים.

הרב שאר ישוב היה בעל אישיות מורכבת. צמיחתו כנזיר מלידה בביתו של אביו פיתחה אצלו את השאיפה המתמדת לקדושה וטהרה, ענווה וחסידות, הסתפקות במועט וצניעות הליכות. הרב שימש סמל לשילוב עולם הרוח עם עולם המעשה. יחד עם כוחותיו הרוחניים המיוחדים והיותו תלמיד חכם מובהק היו לו כוחות מעשיים, אותם הוא הביא לידי ביטוי בתפקידים רבים שמילא במהלך שנות חייו המגוונות. הרב פעל רבות למען עם ישראל ובניין ירושלים, בה אף שימש כחבר מועצת העיר וכסגן ראש העיר.

כוחות אלו נשזרו בהרמוניה ייחודית. בהליכותיו הוא הזכיר את דבריו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי על החסיד "מושל בכל חושיו וכוחותיו הנפשיים והגופניים ובשעה שהוא צריך להם, הוא מוצא אותם נשמעים לו ממהרים להענות לקריאתו עושים ככל אשר יצוום".

אהבתו הגדולה לעם ישראל ולארץ ישראל פיעמו בו כל העת, ולכן כה היה קשה לו לקבל את העקירה הנוראה שביצעה ממשלת ישראל במתיישבי גוש קטיף. הדבר גרם לערעור בתפיסתו את המדינה, במצבה הנוכחי,  כ"ראשית צמיחת גאולתנו", ובתפילה לשלום המדינה הוא שינה שינוי קל ומשמעותי ואמר "שתהיה ראשית צמיחת גאולתנו". כאחד מזקני הציונות הדתית וממנהיגיה, רבים התייעצו בו וראו בו כתובת למצוקותיהם הפרטיות והכלליות.

אכן, אבד חסיד מן הארץ, ובהליכתו מאיתנו נפער בקרבנו חלל גדול. תושבי חיפה שזוכרים היטב את דמותו מבכים מרה על הליכתו מאיתנו,יחד עם העם כולו. תורה תורה חגרי שק מי יתן לנו תמורתו, הי חסיד הי עניו מתלמידיו של אהרן, ויהי רצון שיהי' מליץ יושר למשפחתו בפרט ולכל בית ישראל בכלל עדי יבא ינון ויקיצו ישיני עפר בב"א.