עיתונאי מזן אחר

יועצו של שמעון פרס בעבר יורם דורי מספר על העיתונאי נח קליגר, "מכונת עדות של אדם אחד על זוועות הנאצים".

יורם דורי , ד' באלול תשע"ו

יורם דורי
יורם דורי
עצמי

המאות הרבות שהצטופפו, כמוני, בכניסה לאולם הסינמטק בתל אביב כדי להיכנס לערב הוקרה לכבודו של חבר מערכת ידיעות אחרונות, נח קליגר, בהגיעו לגיל 90 הביאוני לסקור בחטף את שנות חברותנו הארוכות ובעיקר להיזכר בנוסטלגיה בעיתונות של פעם: עיתונות של כישרון, זריזות שלא על חשבון האמת ותממזריות..

החלטתי להתמקד, דווקא, בכישרונו העיתונאי של נח כיון שעל תרומתו יוצאת הדופן להנחלת זיכרון השואה כבר נאמרו ונכתבו תילי תילים של מילים. נח הוא מכונת עדות של אדם אחד על זוועות הנאצים. במשך שנים ראיתיו מתאר לקבוצות וליחידים במהלך "מצעד החיים" את מאבקו ולחיים בתקופת השואה ואת זוועות הנאצים ועוזריהם בעברית, בצרפתית, בגרמנית, באנגלית, בפלמית ומי יודע במה עוד. לכל אחד בדרכו. לכל אחד באופן המתאים לעולם המושגים שלו. הכול  בכישרון סיפורי יוצא דופן.

היכורתי עם קליגר התחילה דווקא ברגל שמאל ולא העידה על העתיד לבוא:

בבית הסמוך לבית מגורי בילדותי בתל באביב גרו בני זוגות שנראו לי די מבוגרים. מנומסים להפליא, לבושים בקפידה שמעולם לא נשמעה הרמת קול מחלון ביתם שהיה ממש צמוד למרפסת הקטנה של ביתי. כילד התעניינתי מי הזוג שעבר לדירה זו אי שם בשנות ה-60. "זו משפחת קליגר" נאמר לי והבן הוא כתב ספורט ב"ידיעות אחרונות".

לא חלף זמן רב ובסוף שנות ה-60 נתקלתי שוב בשם קליגר. היה זה כאשר קבוצתי האהובה, הפועל תל אביב, שיכללה את מסע ה"אמריקניזציה" בכדורסל הישראלי שאותו התחילה מכבי תל אביב והביאה חמישה כדורסלנים יהודים ובראשם פנומן שכמותו לא דרכה כף רגלו של שחקן כלשהו על מגרשינו-בארי לייבוביץ שמו.

היה זה ערב משחק דרבי תל אביב (הפועל-מכבי) שנועד להתקיים בבלומפילד (כן בבלומפילד שהוסב למגרש כדורסל) הגיע מכתב מנשיא ההתאחדות הבין-לאומית לכדורסל שאסר על שיתופו של לייבוביץ במדי הפועל תל אביב. כאוהד "שרוף, של הפועל זעם עצום הציף אותי ומיד שהתפרסם שמו של מי שהביא למהלך זה מוחי הגה את מגוון הקללות והנאצות המשובח בעולם נגדו. האיש היה הבן של השכנים - נח קליגר - יו"ר מכבי תל אביב באותה עת. כל יום משיצאתי למרפסת הקטנטנה בבית מגורי, העפתי מבט אל עבר החלון (זה השקט) ממול ושלחתי צרור קללות לעבר הבן שפגע כל כך במאוויים הספורטיביים שלי. גם הניצחון של הפועל באותו משחק לא הקטין את שנאתי לאותו קליגר שבא לבקר בקביעות את הוריו.

השנים חלפו להן והכעס קצת עומעם, בעיקר בשל העובדה שבלעתי בשקיקה את כתבותיו במדור הספורט של העיתון. אצל קליגר הרגשתי, לא פעם, כאילו אני נמצא במגרש הכדורסל או עומד לצדי מסלול הטור דה פראנס בפריז.

חלפו להם שנים ומצאתי עצמי מועסק בדוברות של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית. מצאתי, מיד עם כניסתי לתפקיד, כי עלי לעבוד בצמוד עם כתב ידיעות אחרונות המתגורר בתל אביב (רוב הכתבים האחרים גרו בירושלים) , נח קליגר שמו. הרגשתי שנפלתי מהפח אל הפחת. מעכשיו, אני צריך להתחנף לאותו קליגר (שנוא נפשי) כדי שיכתוב מילה טובה על ארגונים אלו. וכן "הוזהרתי" שלא רק שהוא מכביסט אלא גם הוא לאומן ימני ועמדותיו שונות, על פניהן, מעמדותיי שלי.

מהר מאוד גיליתי שטעיתי בכל. התברר לי שהבן של השכנים אינו רשע כל כך גדול. ראשית הוא עזב את מכבי תל אביב ועבר להוביל את מכבי רמת גן. לא פעם הסכים איתי בביקורתי על הקבוצה התל אביבית. גם לגבי עמדותיו גיליתי כי קשה להגדירו כאיש ימין (יסלח לי נח) כתדמיתם הציבורית של אלו. ציוני-כן. אוהב ארצו-כן. לאומן חשוך וצר אופקים - לא ולא. עוד למדתי כי נח יודע להפריד בין סיקור לבין הבעת דעה. (הלוואי היום). אם רצה להביע עמדה היה פונה לעמודי המאמרים. רפורטז'ות היו צמודות לאמת.

באותם ימי הסוכנות היהודית גם למדתי ממנו ממזרות עיתונאית מהי. הוא, עם קבוצת כתבים (צעירים ממנו בשנים רבות) יצאו ללוות את יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית דאז, אריה דולצין למסע לחו"ל. כדי להסביר עצמי אני חייב לציין כי מדובר הרבה לפני עידן הטלפונים הניידים כדי לטלפן מחו"ל לארץ היה צריך למצוא מקור מימון (משהו כמו משכנתא) שלא לדבר על טלפון. במהלך הנסיעה הודיעו לקבוצה כי המסלול ישתנה מעט וזאת בגלל פגישה מתוכננת של דולצין עם האפיפיור. באותה עת זו נחשבה סנסציה עולמית. לכתבים העניין נודע באחד משדות התעופה ממש לפני העלייה למטוס. הקבוצה שוחחה בינה לבין עצמה וסיכמה כי לאור הנסיבות, נמצאים בשדה התעופה בלי יכולת לטלפן לארץ אפשר להמתין עם הידיעה עד הנחיתה באיטליה.

נח, לא היה שותף לשיחה כיוון שמיד בראשיתה הודיע שהוא, בגילו המופלג (בערך בן 50 +) חייב ללכת לשירותים. עם ההגעה למלון קיבלו הכתבים טלפונים מהמערכות: כולם פרט לאחד זכו לשיחות נזיפה מהעורכים: "איך לא היה לכם הספור על פגישה מתוכננת עם האפיפיור?" ואילו אחד בודד, נח קליגר זכה לציון לשבח מהעורך על הידיעה הבלעדית. אחרי החזרה ארצה שאלתי את נח איך זה קרה? נח השיב בפשטות: עיתונות זו עבודה. כאן אין עסקאות בין כתבים על חשבון העיתון. כשהודיעו לי על הפגישה המתוכננת רצתי במקום לשירותים לטלפון ציבורי בשדה התעופה ושבשיחת גוביינא לארץ העברתי ידיעה על הפגישה הצפויה. והוסיף בחוש ההומור הנפלא שלו: מה לעשות ואני צעיר ונמרץ והם כנראה זקנים ושבעים.

לא רק זאת אלא שבטכניקה זו של שימוש בטלפונים ציבוריים תוך כדי הנסיעה ובשיחות גובינא התחיל לפרסם סדרת כתבות על "הנושרים" מקרב עולי ברה"מ שהתגוררו במחנות מעבר באירופה הרבה לפני שעמיתיו פרסמו סיפוריהם אחרי שובם ארצה.

הייתה זו עיתונות במיטבה שהלוואי שהייתה נלמדת בבתי הספר לתקשורת היום והוא תנאי בסיסי לכניסה לעולם התקשורת.