סובלנות ללא פשרות– קווים לדרכו של הרב שאר ישוב כהן זצ"ל

שילב דת ומדינה, תורה וצבא, הלכה ומודרנה, ושימור מסורת יחד עם פתיחות לציבור הכללי ואף הלא-יהודי

הרב ד"ר רונן לוביץ' , ה' באלול תשע"ו

הרב רונן לוביץ'
הרב רונן לוביץ'
צילום: עצמי

הרב שאר ישוב כהן שנפטר השבוע בחיפה היה איש של שילובים, שאישיותו ופעלו ראויים לשמש דגם לרבנים ולכלל הציבור בזמננו. הוא שילב דת ומדינה, תורה וצבא, הלכה ומודרנה, ושימור מסורת יחד עם פתיחות לציבור הכללי ואף הלא-יהודי.

יש סמליות רבה בכך שהוא עלה לגנזי מרומים ב-ג' אלול, יום פטירת הראי"ה קוק, שכן הוא היה ממשיך נאמן להגותו ולרוחו של הרב קוק, וככל הנראה אף היה אחרון הרבנים שזכה לקשר אישי בלתי אמצעי אתו. הראי"ה קוק היה הסנדק בברית המילה של התינוק אליהו יוסף שאר ישוב, והוא שהורה למוהל שלא יתקע לפי התינוק בד טבול ביין כדי להרגיעו, כפי בקשת אביו הרב הנזיר, כדי שלא תיפגם נזירותו.

הרב שאר ישוב המשיך בהתנזרותו מיין עד יומו האחרון, וכמו אביו, ולימים גם גיסו, הרב שלמה גורן, נהג כל חייו גם בצמחונות מוקפדת, ואף נמנע מנעילת נעלי עור עד לפציעתו הקשה במלחמת השחרור. בנעוריו בלט שאר ישוב הנער בשערו הארוך, אולם ביום הולדתו השישה עשר הוא הפסיק נזירותו זו בטקס תגלחת שנערך במעמד גדולי הרבנים שבירושלים.

הרב שאר ישוב היה צעיר הלומדים בחוג הראי"ה, שנוסד ב"בית הרב", בו לימדו אביו, הרצי"ה, הרב חרל"פ, הפרופ' ליפשיץ ואחרים. הוא ינק מהגותו של הרב קוק את תפיסת הזיקה העמוקה שבין ההיבט הדתי וההיבט הלאומי בישראל, והעביר תובנה זו אל המישור המעשי. כאשר החל מאבק המחתרות בארץ, בחר הרב שאר ישוב לעזוב את ספסל הישיבה ב"מרכז הרב", והצטרף לתנועת "ברית החשמונאים", ולאחר מכן לארגון "ההגנה".

הוא היה מלוחמי ההגנה בקרבות מעטים מול רבים בירושלים העתיקה, בהם נפצע פציעה קשה מאוד בברכו, ועם נפילתה בידי הערבים נלקח לשבי בירדן. במחנה השבויים באום אל ג'מאל, בו היו גם בני גוש עציון, בלט הרב שאר ישוב בפעילותו הרוחנית והארגונית, והפך למעין רב צבאי של המחנה. עם שחרורו כעבור עשרה חודשים, בחר להמשיך בפעילות דומה, והיה לרב צבאי בצה"ל, כשבתפקידו האחרון שימש כרב ראשי של חיל האוויר.

בחייו האזרחיים שילב הרב שאר ישוב פעילות תורנית עם יזמות ארגונית. הוא התמנה על-ידי הרב הרצוג לנהל את מכון "הרי פישל", והפך אותו לבית היוצר לדיינים ולרבנים בארץ ובתפוצות. במרוצת השנים הקים הרב כהן מפעלים תורניים רבים שאוגדו במסגרת מוסדות "אריאל" שבראשותו.

בשנות לימודיי במדרשה הגבוהה לתורה שם, התוודעתי מקרוב למסירותו למען לומדי תורה בכלל, ולחשיבות שראה בהכשרת תלמידי חכמים שיתחברו להוויה הישראלית, וישרתו בקודש מתוך אהבת ישראל גדולה.

לאחר שנים אחדות בהן שימש כסגן ראש העיר בירושלים, התמנה הרב כהן כרב ראשי וראש אבות בתי הדין בחיפה. הוא הגיע לחיפה אחרי יובל שנים בהן כיהן בתפקידים אלה, אבי זקני, הרב יהושע קניאל זצ"ל, שהיה תלמיד קרוב של הרב קוק עוד מתקופת יפו. הרב כהן המשיך את מורשתו, של רבנות איתנה ובה בעת מתונה, ופיתח אותה בהתאם לצרכי הזמן. סובלנות ופתיחות אפיינו את פעילותו הרבנית בחיפה, כאשר עם זאת הרבה להדגיש שסובלנות איננה זהה לפשרנות.

מעת שהגיע החל ללמד שיעורי תורה בבית מועצת פועלי חיפה, בבית אגודת העיתונאים, ושיעור למשפטנים בו ניצל את השכלתו האקדמית במשפטים. הוא פעל למען קירוב בין דתיים וחילוניים בעיר, ופרס הסובלנות הארצי כמו גם אזרחות הכבוד של העיר חיפה שהוענקו לו, שיקפו היטב את ההערכה הציבורית הרחבה לדרכו המקרבת והמכילה.

בתחום הגיור סבר הרב ש"י כהן שבארץ ישראל יש לעודד את עולי חבר העמים להתגייר, ולשם כך יש לגיירם לאחר קבלת מצוות, אף כשיש חשש שלא ישמרו אותן בהמשך.

גישתו רחבת האופקים השתקפה גם בפגישותיו הרבות עם אנשי דת מדתות אחרות. הרב שאר ישוב עמד בראש הוועדה להידברות בין-דתית מטעם הרבנות הראשית, והשתתף באין ספור כנסים ומפגשים רמי דרג בארץ ובעולם עם אנשי דת נוצרים, מוסלמים ואחרים, בהם האפיפיור בנדיקטוס ה-16, השייח מוחמד טאנטווי, הדלי לאמה ועוד.

הרב כהן השמיע במפגשים אלה קול יהודי גאה כנגד מסיון וכנגד אנטישמיות, ועמד על זכויותיה של מדינת ישראל. עם זאת הוא הכיר בשינויים שחלו בכנסיה הקתולית, והיה פתוח לשיח פורה אל מול מגמות של אלימות דתית.

ראוי לציין במיוחד את עמדותיו של הרב כהן בסוגיות הקשורות במעמדן של נשים בזמננו. כמי שחי בזוגיות מופלאה עם רעייתו הרבנית דר' נעמי כהן, מחלוצות הפעילות להעצמה נשית בעולם היהדות הדתית, התאפיין הרב כהן כבר לפני שנים רבות בתמיכתו בתגבור לימוד תורה של נשים, ובשיפור מצבן בתחום הנישואין והגירושין.

הדבר בא לידי ביטוי הן בפסיקותיו כדיין והן במאמריו בהם פעל למניעת עגינות, ולקביעת חיובי כתובה ומזונות לנשים. הרב כהן צידד בחתימה על הסכמי קדם-נישואין, ואף הוציא לאור בהוצאת מוסדות "אריאל" את ספרה של הטוענת הרבנית רחל לב-מור בנושא זה. הוא טען שבתי הדין אינם צריכים להסס מלכפות גט על הבעל כשהאישה מואסת בבעלה בעליל ("מאיס עלי באמתלה מבוררת"), ואף העניק זכויות לנשים שחיו עם בני זוג ללא חופה וקידושין.

דמותו ופעלו של הרב שאר ישוב כהן זצ"ל צריכים להאיר את הדרך ולעמוד לנגד עיניהם של אנשי תורה ויושבים על מידין בהוויה המורכבת של החברה הישראלית בזמננו.