צה"ל במדרון חלקלק

בעז שפירא בסדרת מאמרים על תיפקודו של צבא הגנה לישראל בשנים האחרונות. משהו לא טוב קורה, ההרתעה נשחקת מאד. מאמר ראשון.

בעז שפירא , י"ב באלול תשע"ו

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

צבא הגנה לישראל מהווה מאז תקומת המדינה נדבך יסודי ומכריע בקיום העם היהודי במדינתו ישראל. הורגלנו שצה"ל הוא צבא העם בהיותו מורכב מכולנו.

דור אחר דור מתייצבים מיטב בני העם הזה  לשרת את העם והמולדת ובהצלחה ניכרת. למרות אויבים רבים מספור המקיפים אותנו (מיעוטם בתוכנו ממש) ,  אויבים קרובים ורחוקים וכולם רוצים בהשמדת "הישות הציונית", צה"ל התייצב למשימת הגנתנו ויכול לכל אויבינו כולם.

צה"ל הוא נכס לאומי שאין בלתו ואין טוב הימנו על מנת להבטיח את קיומנו כאן במרחב, הארץ המובטחת לאברהם, נחלת אבות בה התיישבנו שוב כראשית צמיחת גאולתנו ובה אנו פועלים לכונן מדינה יהודית, בית לאומי לכול היהודים ואור לגויים.

משום חיוניותו שלך צה"ל, משום היותו צבא העם, מכיוון שייעודו להגן על מדינת היהודים ובהעדר תחליף לצה"ל, הצבא הזה , בשר מבשרנו חשוב כבבת עינינו ומצווים אנו לעקוב אחריו בשבע עיניים, לשומרו מכל פגע, לדאוג לשלמותו  , לחוסן ולבריאות הנפשית של  לוחמיו, הם בנינו, לוודא בכל רגע נתון שהמטרות אותן מציבים לו קברניטי המדינה ומפקדיו הן ראויות, שערכיו ברורים, בהירים  ומשקפים את היותו צבא ההגנה לישראל , וככזה הוא עומד על משמרתו מוכן ונכון  להגשמת ייעודו.

מאז קום המדינה ידע צה"ל תהפוכות רבות והתפתח מצבא זעיר אך מאוחד  לצבא החזק באזור, יש אומרים אחד מהחזקים בעולם . במבחן התוצאה נחל צה"ל לאורך השנים בעיקר הצלחות וגם מנקודות פתיחה בלתי אפשריות כמעט הצליח לצאת כשידו על העליונה. בעשרים השנה האחרונות מאז הסכמי אוסלו, בהמשך לאחר הגירוש וחורבן גוש קטיף וצפון השומרון, וביתר שאת בשנים הספורות האחרונות אנו עדים לתהליכים לא בריאים ואף מסוכנים המתרחשים בצבא, לנגד עינינו ממש.

משהו לא טוב קורה, ההרתעה נשחקת מאד, לוחמינו מתלוננים על בלבול וחוסר אחידות בפקודות, ערכים בסיסיים ומורשת קרב השתנו ומשתנים, רוח צה"ל כגוף משנה פנים ומסמרות צאן ברזל עליהן התחנכנו וחינכנו נדחקים הצידה מפני גישות פוסט מודרניות, ליברליות ולעיתים גם פוסט ציוניות ואנטי יהודיות.

הפיקוד הצבאי הבכיר אינו מה שהיה בעבר. חסרה רוח המפקד, לא נשמעת כבעבר הקריאה "אחרי", אין גיבוי ללוחמים, הוראות הפתיחה באש הפכו למגבילות ומסרסות, חסרה מאד החתירה למגע ודומה שהדמיון , המעוף והתעוזה פינו מקומם לשבלוניות משמימה כשהשגרה גורמת לרפיון, רפיון מסוכן.

חלק מהבעיות מוכרות, רובן פחות מוכרות. הכול יודעים כיום שהחיילים נרתעים מלירות, אין מי שלא ראה סרטים רבים בהם מתועדים חיילינו כשהם נסוגים, שלא לומר בורחים מפני פורעים ערבים, הפגזת "מרחבי שיגור" (בעברית – חולות ריקים ושוממים) כתגובה להפגזת ערינו הפכה למקור לבושה לאומית. ועוד ועוד...

במאמרים הבאים אשתדל לפרוש משנה סדורה המתארת החוליים בצה"ל, התפתחותם מימי אוסלו ועד היום, המגמות השרירות כיום והסכנות האדירות הנובעות מהן וכמובן, הצורך הדחוף בשינוי !

יודגש שבשום פנים ואופן אין כוונתי לשפוך את התינוק עם המים. אין לנו צה"ל אחר. את צה"ל אנו אוהבים ומוקירים, את בנינו המשרתים בו אנו מעריצים ואוהבים, את מסירות הנפש ורוח ההתנדבות של לוחמינו אנו מהללים ומשבחים. כאמור- אין לנו צבא אחר.

ודווקא משום כך כה חשוב לשמור על צה"ל.