מי אמר שזו זכותנו?

לפני שנצא להיאבק בכל כוחנו על עמונה, ראוי שנבין לא רק את זכותנו עליה, אלא את המקור לזכות זו.

רפי קפלן , י"ח באלול תשע"ו

רפי קפלן
רפי קפלן
צילום: עצמי

במאבק על ארץ ישראל, ניצחנו שוב ושוב בגלל שהאמנו בזכותנו על הארץ. ככל שנחלשה אמונה זו, ויתרנו עוד ועוד על חלקים מאדמת ארץ אבותינו. היו שחשבו שמעשה זה יביא שלום והכרה עולמית במוסריותנו, אך ההיפך התרחש. עודנו נחשבים כובשים, מתחרים בעל כורחנו על המקום הראשון ברשימת הגינויים בהחלטות האו"ם.

כשהתקבלה תכנית החלוקה באו"ם, עם ישראל הסתפק בלית ברירה במה שהוחלט לתת לו. היו אלה שכנינו הערבים שלא קבלו את ההחלטה וכך קיבלנו את שהיה צריך להיות שלנו מלכתחילה. עם זאת, במשך כ-19 שנים נוספות לא זכינו לאחוז וליישב את "ליבת" ארץ האבות, שכם, חברון, מקום המקדש וכל שאר המקומות בהם ישבו אבותינו. לא העזנו לדרוש ובטח לא לנסות לשוב אל שלנו.

אין מי שלא מבין מה היה קורה אילו הם ניצחו במלחמת השחרור או ששת הימים. מספיק לזכור מה עשו לשכניהם וחבריהם בחברון בתרפ"ט, כיצד הפכו בתי כנסת לדירי עיזים לאחר נפילת הרובע בתש"ח או איך החריבו ושרפו בתי כנסת לאחר גירוש גוש קטיף. את זיכרונות חילול מקומות הקודש, ואי הכרה בזכות יהודי לבקר במקומות הקדושים לו, חווינו על בשרינו במשך שנים ודורות. כבר שכחנו שנים של מהומות אפשריות אם חלילה תקענו בשופר ליד הכֹתל או שלא הורשנו להתקרב מעבר למדרגה השביעית העולה לכיוון מערת המכפלה. אנחנו טובים מידי בלשכוח.

מה היה קורה אילו לאחר ששת הימים היינו מכריזים בגאון על בעלותנו? האם הם היו חושבים לצאת כנגד המדינה ששישה ימים הספיקו לה לכבוש את ששייך לה?! מה היה קורה אילו הודענו שמי שירצה לקבל את עובדת ניצחוננו יישאר, אך אנו נקבע היכן מקומו לשבת בארץ הזו וכמה פעמים בשנה יורשה לבקר בכל אותם מקומות שלא נתנו לנו לבקר בהם במשך דורות?

אילו נהגו כך, האם היינו לא מוסריים או לא צודקים? הרי עד שהצלחנו לשחרר את המקום הכי קדוש לנו, מסרנו לידיהם המגואלות בדמינו את המפתחות למקום ואת כח ההחלטה מי, מתי ואיך יעלו לבקר במקום הכי יקר לנו, לב האומה! אולי בטיפשות היה מי שחשב שכך נהפוך ליבם אלינו לשלום? אבל הם ממשיכים לטעון טענות 'מוסריות' כלפינו בחוצפה גדולה. אנחנו כבר לא מופתעים מהם, הרי כל זה מוכר ואף מצופה. אך בכל פעם אני מופתע מחדש למה אנחנו לא מבינים את האבסורד?! למה כל כך הרבה מתוכנו לא רואים כמה נהגנו אנחנו מוסריות ואצילות גדולה ולא מובנת לעומת רצחנותם וצביעותם?!

כל שנותר הוא לענות על השאלה באיזו זכות ניתנת ארץ לבעלות? הרי שאם בזכות היסטורית, למי יותר זכות מאיתנו? אם מכח הזרוע, אנו ניצחנו! ואם מפאת החלטות האו"ם, הרי קיבלנו את חבלי הארץ בגלל שהם לא קיבלו את החלטות אלו. אם יטענו שעל פי החוק העותומאני זה לא שלנו, מדוע החוק הזה מעל כל חוק יהודי, מוסרי או היסטורי אחר, לאחר שהם הפרו את כל החוקים והכללים המוסריים!?

לפני שנצא להיאבק בכל כוחנו על עמונה, ראוי שנבין לא רק את זכותנו עליה, אלא את המקור לזכות זו, זכותנו על ארץ ישראל. אם לא נשוב לנקודת המקור, אם לא נבין באמת את מקור שורשינו ההיסטוריים, החוקיים והמוסריים, לא נצליח להישאר מחוברים, להתמיד בישיבתנו. הו אז נמצא עצמנו מוזכרים בדפי ההיסטוריה כעם שלא עמד על שלו וכך הפסיד במערכה על הבית.