על שלטון החוק ודמוקרטיה

רב הישוב עמונה מגיב לטענות שנשמעו מפי היועץ המשפטי לממשלה נגד חקיקת חוק ההסדרה

הרב יאיר פרנק , כ"ג באלול תשע"ו

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

לאחר שמתווה הנפקדים כבר אינה אופציה ריאלית וראויה, למרות שיש מי שמתעקשים לנסות נואשות להחיותו, נשאר פתרון אחד אמיתי למניעת הרס עמונה – חוק ההסדרה. החוק הזה כידוע גם יציל ויסדיר בבת אחת עוד אלפי בתים ביהודה ושומרון.

יש מי שרוצה להפריד בין עמונה לבין הבעיה הכללית, אולם כל בר דעת מבין שחוק ההסדרה יוכל לעבור דווקא מתוך מקרה המבחן המשמעותי של הישוב עמונה, ואם חלילה חלילה עמונה תפונה – גם חוק ההסדרה לא יעבור בזמן הקרוב.

ועתה לעיקר דברינו. יש אומרים שחקיקת חוק ההסדרה הינה פגיעה בשלטון החוק ופגיעה בדמוקרטיה, לא פחות. אולם, האמת היא הפוכה לחלוטין. דווקא המצב הקיים, של פסק דין להריסת עמונה, וכן תשעה בתים בעפרה ושבעה עשר בתים בדרך האבות, ופוטניציאל זהה לעוד אלפי בתים, היא היא הפוגעת פגיעה אנושה בדמוקרטיה ובשלטון החוק. חקיקת חוק ההסדרה היא הדמוקרטיה במיטבה, והיא שתציל את האמון של הציבור בשלטון החוק. בשורות לקמן נסביר מדוע.

נתחיל בשורש הכל - במושג צדק. בהרס של ישוב שהוקם לפני עשרים שנה, בתמיכה של הרשויות, מפני שיש מי שתובע בעלות על הקרקע – אין טיפת צדק, וגם אין טיפת הגיון. כל אחד מבין שהפתרון הצודק והישר במקרים כאלו הוא פיצוי כספי לתובע. כך עושים כדבר שבשגרה בכל מקום בתחומי הקו הירוק, במצבים כאלו שבדיעבד התבררה טעות, והוקמו מבנים על קרקע פרטית. (ואינני עוסק כרגע באפשרות אחרת, של הפקעה לכתחילה, שגם היא נעשתה ונעשית על ידי המדינה באופן סדרתי, תוך פיצוי בעלים, בין אם הוא יהודי ובין אם הוא ערבי).

אם כן, כיצד בג"ץ, - בית המשפט הגבוה לצדק, פוסק שלא כצדק? זו שאלה טובה מאוד. מדיניות האיפה ואיפה של בג"ץ זועקת לשמים. ביחס לבדואים בנגב שפלשו, ללא כל הסכמה ותמיכה מהרשויות, לקרקע פרטית יהודית (קרי – גזל מודע), בג"ץ לפתע מגלה הבנה והכלה, ומצהיר כי זכות הקניין ושלטון החוק אינם חזות הכל, ויש להפעיל כאן שיקולים נוספים. לעומת זאת, ביחס לעמונה, וכאמור גם ביחס לעפרה וגוש עציון, שנבנו בתחילת דרכם בתום לב ובתמיכת הרשויות, ההגיון הצדק נעלמים. הסיבה פשוטה – מדובר ביהודים, ומדובר ביהודה ושומרון. שם היהודים הם כובש, ובג"ץ נזעק להגן על 'התושבים המקומיים'.

ובכן, כאן צריך להרים את המסך, ולומר באופן ברור: זאת החלטה פוליטית מיסודה, ולא משפטית. הכל יודעים שמאחורי התביעות הללו עומדים ארגוני שמאל קיצוני, שמטרתם העיקרית והמוצהרת היא הרס כל ההתיישבות, ובכלל זה גם הערים אריאל ומעלה אדומים. הם אלו שחיפשו ובררו מן התבן את ה'בעלים' (מדובר ברישומים ירדנים, של אדמות שחילק המלך חוסיין, בכדי לשמר את שלטונו, ולא היו בשימוש כלל, ונשארו בשממונם). הם אלו שאצו רצו מייד לבג"ץ, ולא חלילה לבית משפט מחוזי שידון בדבר כבכול סכסוך מקרקעין בין פרטים. לצערנו בג"ץ הוכיח שוב ושוב בעתירות הללו שהיהודים הגרים ביהודה ושומרון הינם אזרחים סוג ד', ושמבחינתו עוד קודם לתחילתו של כל דיון ביתם צריך לההרס, ועתה נותר רק לכתוב מדוע.

ועתה למושגים שלטון החוק, ו-דמוקרטיה. אם לטעמו של בג"ץ במצב החוקי של היום – אין מנוס כביכול להורות על הריסה, הרי שבית המחוקקים יכול לתקן את החוק. החוק במדינה דמוקרטית נקבע בבית המחוקקים, הלא הוא במדינת ישראל – הכנסת. שלטון החוק הוא שלטון הכנסת, המקבל את כוחו מהעם. כשם שהכנסת מחוקקת חוקים בכל נושא, קנייני ופלילי, כך היא יכולה לחוקק חוק שמצב כזה וכזה – החוק יורה לעשות כך וכך. בין אם מדובר בראובן ושמעון, ובין אם מדובר בראובן ומוחמד. זהו מבחן בוזגלו, ובמבחן הזה שופטי בג"ץ במקרה של עמונה נכשלו. השחיקה במושג שלטון החוק היא כאשר הציבור חש שהחוק אינו צודק ואינו ישר, ודווקא החזרת הצדק לספר החוקים, היא שתיתן אמון בו.

כך אם מדובר בנושא שבין אדם פרטי אחד לאדם פרטי אחר. אולם, אם הטענה היא, כאמור, שמדובר במקרה מיוחד, של סכסוך בין יהודים וערבים ביהודה ושומרון, הרי שמדובר בטענה פוליטית- מדינית לחלוטין. ככזו, כל שכן שההכרעה בנושאים הללו הינה בכנסת ובממשלה, ולא בבתי המשפט. בשבוע שעבר הצהירה חברת כנסת מהשמאל הקיצוני שהיא רואה בכל ההתנחלויות, ללא יוצא מן הכלל, לא חוקיות, מפני שכך לטענתה קובע החוק הבינלאומי. זכותה כידוע לחשוב כך, כל עוד היא עושה זאת במסגרת של חברת כנסת, הנבחרת באופן דמוקרטי על ידי העם, ולשמחתינו היא כיום בדעת מיעוט שבמיעוט.

כיום יש ממשלה לאומית בישראל, כפי שקבע רוב הציבור, וביד הממשלה להכריע בנושאים מדיניים ופוליטיים, בין השאר על ידי חקיקת חוקים המשקפים את עמדת הממשלה. לכך יש להוסיף כי שופט בית המשפט העליון לשעבר, הלא הוא השופט אדמונד לוי ז"ל, יחד עם משפטנים בכירים נוספים, יכולים היו לקבוע שאין שום סיבה משפטית לראות את מדינת ישראל ככובשת ביהודה ושומרון, ושיש לפתור את סכסוכי המקרקעין ביו"ש בדרכים אחרות. אם הכרעתו המשפטית היא פוליטית, הרי שהיא לא יותר פוליטית מהחלטת חבריו בבג"ץ.

זאת על כן הסיבה שהשארת פסק הדין על הרס עמונה היא היא הפוגעת יותר מכל בדמוקרטיה, כאשר מיעוט קטן, שלא נבחר על ידי העם, מכריע בהחלטות מדיניות-פוליטיות ביסודם, בחוסר סמכות. במצב הנוכחי בג"ץ הוא שאינו מכבד את הרשות המחוקקת, ואת הרשות המבצעת - הממשלה. המצב הזה כאמור גם מחליש את אמון הציבור בחוק, ובכלל זה גם בבתי המשפט, מפני שהציבור חש את חוסר השוויון, את חוסר הצדק שהמצב הזה מבטא, ואת ההטיה הפוליטית שפשתה בבתי המשפט. דווקא חקיקה של חוק ההסדרה היא שתחזיר את ההגיון והצדק לספר החוקים, היא שתחזיר את המנדט לכנסת לחוקק חוקים, ולממשלה להכריע בהכרעות מדיניות.

כפי שפתחנו זאת העת וזאת השעה, דווקא כאשר גורלה של עמונה מונח על כפות המאזניים.