עוגן הצלה של דו"ח אדמונד לוי

עו"ד אליקים העצני , כ"ג באלול תשע"ו

שעון עמונה מתקתק ללא רחמים, ולמי שאינו רוצה לאבד עוד זמן מומלץ על דו"ח וועדת אדמונד לוי, שראה אור ביולי 2012 ונקבר ע"י נתניהו בו ביום.

הוא עשה זאת, למרות שבכוחו של הדו"ח להוציא את ההתיישבות מאפלה לאור גדול, משום שהדו"ח ונאום-בר-אילן אינם מסתדרים יחד. ארבע שנים מנסה נתניהו להסוות ולהעלים את התהום הזו ועכשיו, כשנגזר חורבן על עמונה ונתיב האבות, וגם אדמת עופרה רועדת, נגמרו התרגילים וגם ללהטוטן נתניהו הגיע רגע-האמת, והאמת הזאת כתובה בדו"ח הזה.

אך תחילה נשוב לרגע אל בג"ץ נתיב-האבות, שלא הוכרע בגלל בעלות ערבית על הקרקע, כי אם בגלל העדר היתרי בנייה. בדיוק בסוגיה הזאת מביא הדו"ח מתוך עדותו של יובל פונק, סמנכ"ל בחטיבה להתיישבות, דברים אלה: (גם) בגבולות הקו הירוק קדמה הקמת היישובים למלאכת התכנון. למשל, מצפים בגוש שגב ובכלל בגליל הוקמו "ללא תכנית מתאר בתוקף". דוגמאות: הושעיה, מעלה צביה.. עדי ועוד. כך גם מרחבעם בנגב, חלק מיישובי חבל עדולם, כגון צפרירים ועגור.

הדו"ח ממש מתכתב עם בג'ץ נתיב האבות: "גישה שהיתה מקובלת על משרד השיכון והחטיבה להתיישבות... שהיתרי הבנייה הם עניין אליו אפשר להידרש גם לאחר הקמת היישובים בפועל. ברם, גם כשלבסוף הוכנו תכניות ואלה הוגשו למוסדות התכנון, החליט הדרג המדיני שלא לקדם את הדיון בהן. בנסיבות אלו, בהן האשם ל'אי חוקיות' שבהקמת היישובים ללא היתר רובץ לפתחה של הממשלה, אנו מתקשים לראות, כיצד היא יכולה להתייצב ולטעון בניקיון כפיים כי המתיישבים פעלו שלא כדין, וכי יש להגיב על כך בהריסה של מה שנבנה ללא היתר".

נוכח דברים אלה, העוול שנעשה לתושבי נתיב האבות זועק לשמים.

דוגמה למידת סדום מרושעת נותן  הדו"ח בפרשת ה-"צו בדבר שימוש מפריע במקרקעין פרטיים", תוצר זדוני במיוחד של החונטה המשפטנית. הוועדה קובעת שהצו "דרקוני ושיטת משפט מתוקנת אסור לה שתשלים עם קיומו". לפי הצו, די "בחשד סביר" של הממונה שעיבוד קרקע ע"י מתיישב הוא "מפריע", כדי לסלקו: גם אם עיבד את השטח 5 שנים פחות יום, גם אם אין לה דורש ואין מתלונן.

ואם המתיישב היהודי, לאחר שכבר עיבד את הקרקע למעלה מחמש שנים, מחליף את העיבוד וזורע משהו אחר, אבדה זכותו ומניין 5 שנות החזקה יתחיל מחדש. על כך אומר הדו"ח: "הוגי הצו שמו לעצמם מטרה למנוע מההתיישבות הישראלית ביו"ש להרחיב את גבולה, ונדמה כי המרצע יצא מן השק בעת שהצו תוקן והורחבה הסמכות נגד מי שלא מלאו לחזקתו- 5 שנים". (הסבר קצר: לפני שהצו תוקן, די היה בעיבוד הקרקע במשך 3 שנים להקנות חזקה. התיקון שהחמיר את הדרישה ל-5 שנים היה בחודש מרץ 2010, כלומר תחת שלטונו של בנימין נתניהו. מה הפלא, שהוא השליך את הדו"ח הזה לסל?)

גם בסוגיה המסעירה והמדאיגה - גורלה של עמונה - עוסק הדו"ח, ואלה דבריו העיקריים: עותרים פלסטינים מבקשים מבג"צ להורות לסלק בנייה או נטיעות. זו סוגיה שראוי לה להתברר בפני ערכאה שיפוטית ולמרות שהדיון מתקיים בפני בג"ץ, הכרעת בג"ץ אינה שיפוטית, כי לבג"ץ אין "כלים לבירור שאלות שבעובדה" והוא נסמך על הצהרות המדינה. "אנו סבורים כי לא ניתן להסתפק בבדיקה מסוג זה, הואיל וגם אם מוכחת בעלות פרטית בקרקע עליה הוקם יישוב יהודי, יש לתת את הדעת לטענות הגנה אפשריות ולפתרונות נוספים העדיפים על פינוי והריסה, לדוגמה תשלום פיצוי, במיוחד כשהמתיישבים פעלו בתום לב".

הוועדה טרחה גם להפנות אל המקורות המשפטיים - למג'לה התורכית ול"חוק ההחזקה בנכסי דלא ניידי" משנת 1953, לפיו ניתן לפצות את בעל הקרקע בכסף.

הנה מלים מתוך הדו"ח שיכולות לשמש כ'דברי הסבר' לחוק ההסדרה המתבקש עכשיו "בטרם פורענות": בהכרזות בעבר על אדמות מדינה נפלו טעויות והוקמו יישובים על קרקע בבעלות פרטית. בנסיבות אלה, שהמתיישבים פעלו בתום לב ושינו מצבם נוכח מצג הרשויות - סעד של פינוי אינו מעשי.

פתרון אחר הוא פיצוי או קרקע חלופה. בכלל – ראוי שהעניין יידון בפני שופטים "ולא בפני רשות מנהלית שנקודת המוצא שלה היא, לכאורה, שהמתיישב היהודי מחזיק בקרקע שלא בזכות, עד שיוכח אחרת".

ארבע שנים חלפו מאז פרסום דו"ח לוי, המצייר תמונה מחרידה של דיכוי האוכלוסייה היהודית ביו"ש, תחת שוט 'המנהל האזרחי', המונף ע"י הדרג הפוליטי, קרי: נתניהו, בפקודת הבית הלבן.

המפולת המאיימת כעת על כל מפעל ההתנחלויות היא תוצאה ישירה של גניזת דו"ח לוי על ידי נתניהו אישית, והוא יישא במלא האחריות, אם לא יעשה מיד שני צעדים: יגרום לאימוץ מיידי של הדו"ח על ידי הממשלה, ידאג לחקיקת חוק-ההסדרה, המנטרל מיידית את צווי ההריסה של בג"ץ.

נסכם בדברים אלה של הדו"ח: "קודם שתקבע המדינה את עמדתה בעתירות לביצוע פינוי או הריסה, תעמוד על כך שיתקיים בירור ממצה... בפני ערכאה שיפוטית, דיונית, בדבר הזכויות בקרקע... עד לאותה הכרעה יש... להימנע מקביעת עמדה בסכסוכי קרקעות ומנקיטת צעדים בלתי הפיכים כגון פינוי והריסה".

הוועדה הציעה להקים ביהודה ושומרון בית משפט מיוחד לשם כך, או להרחיב את סמכותם של שופטים מחוזיים גם לתחומי האזור. כעת, כשהזמן כמעט אזל, פוליטיקאים מנסים להמציא בבהילות פתרונות חדשים, כאשר מתחת לאפם הצעת חוק ההסדרה ודו"ח לוי זמינים, ודי בהם כדי לחלץ את ההתיישבות ממצוקתה ולהעלות אותה לגבהים חדשים.