איך ממליכים את הקב"ה בר"ה?

ראש השנה הוא יום שבו אנו ממליכים את ה' למלך, ולשם כך מוקדשים חלקים גדולים בתפילת היום כגון: "מלוך על כל העולם בכבודך..." תקיעות השופר הם גם תקיעות ההמלכה.

הרב בצלאל ספרא , כ"ד באלול תשע"ו

הרב בצלאל ספרא
הרב בצלאל ספרא
צילום: יח"צ

ראש השנה הוא יום שבו אנו ממליכים את ה' למלך, ולשם כך מוקדשים חלקים גדולים בתפילת היום כגון: "מלוך על כל העולם בכבודך..." תקיעות השופר הם גם תקיעות ההמלכה.

זהו חזון אחרית הימים בו כל העולם מתאחד סביב מכנה משותף שהוא האל –מקור החיות המשותף לכל ההוויה. 
כשכולם יכירו בשורש המשותף לכלל האנושות , שורש שבסופו של יום צריך לתת לו דין וחשבון, ותגבר ההבנה שפגיעה באחר היא פגיעה באל ובעצם פגיעה בעצמינו,  אז יתקיימו נבואות הנביאים לשלום עולמי כפי שמנבא ישעיהו "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה."

אך כיצד ממליכים את ה'? ומה המשמעות של זה בחיי היום יום?
בכדי להמליך אותו צריך ראשית להיפגש עימו, שכן אי אפשר להמליך מישהו שאיני מתחבר אליו. אז איפה ה'? היכן המלך?

עיקר המאבק היום-יומי שלנו הוא בין הצד האלוהי שבנו, אותו צלם אלוהים שבאדם, לבין היצרים שלנו המושכים אותנו לחומריות, לבהמיות, ומשכיחים את העולם הרוחני, את ה', את הנשמה.

והיכן נמצאת הנשמה? במוח!
הרמב"ם בספרו מורה נבוכים חלק ג פרק נב' מדבר על כך שמול מלך אדם מתנהג אחרת, ואם אדם יידע שהמלך לפניו כל הזמן - כפי שכתוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", אין ספק שהוא יתנהג בחרדת קודש תמיד. וכך כותב שם הרמב"ם: "לכן הבוחר בשלמות האנושית ושיהיה איש האלהים באמת, ישׂים אל לבו ויֵדַע שהמלך הגדול האופף אותו, הצמוד אליו תמיד.... מלך צמוד ואופף זה הוא השׂכל השופע עלינו שהוא החיבור בינינו ובינו יתעלה".

גם נוסח התפילה לפי הנחת תפילין "שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותיי", כלומר נקודת הממשק, החיבור בין האדם לה' היא בנשמה, והנשמה היא חלק אלוהי הנמצא בנו שמתגלית בשכל-במוח.

כלומר, אדם בעל מודעות ושכל מוסרי ישר נמצא כל הזמן בנוכחות המלך, האל, המתגלה בשכלו. לכן, להמליך את ה' זה בעצם להמליך את הנשמה שלי, את האלהי שבי, את השכל. להמליך את עצמי. את האני,  השורשי המקורי!

אך השלטת השכל על היצרים, המלכת ה', הנשמה, היא מאבק יום יומי.

יש רעיון יפה שמזכיר זאת:  מלך ראשי תיבות: מוח לב כבד.

מי שמשליט את המוח (השכל) על הלב (רגשות) ועל הכבד (דם–יצרים) הוא מלך, אך מי שחי הפוך ונותן ליצרים ורגשות להוביל ולשלוט עליו והופך את הסדר-כבד לב מוח הוא כלום.

גם מבחינה פיזיולוגית אפשר לראות הקבלה,  אצל האדם המוח הנמצא בראש גבוה יותר מהלב ומהכבד, ואילו אצל הבהמה כשהיא אוכלת ומורידה את הראש בפני האוכל (יצר) המוח נמוך יותר מהלב והכבד.

לכן, כל אדם צריך לבחון את עצמו האם הוא אציל, מלכותי, בן של מלך, או נמוך ובהמי. האם הוא ממליך את עצמו את האלוהי שבו, את השכל, על הכוחות האחרים, שאמנם גם להם יש מקום באישיות שכן גם הרגש והדמיון חשובים, אך הם אינם המובילים.

לכן, ראש השנה אמור להיות תזכורת להמלכת ה' שאנו אמורים להרגיש כל יום וזאת על ידי המאבק היום-יומי של כל אחד להיות בעצמו מלך, להשליט את השכל-הנשמה-האלהי שבו על היצרים.

כפי שנאמר  - "כל ישראל בני מלכים הן".