למה דווקא תפוח בדבש?

הרב אלישע פיקסלר , כ"ד באלול תשע"ו

הרב אלישע פיקסלר
הרב אלישע פיקסלר
צילום: ישיבת שדמות נרי'ה

אחד הסמלים הידועים והחביבים של ראש השנה הוא אכילת תפוח בדבש ואמירת "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". זה מנהג חביב , טעים ו...נראה קצת ילדותי.

זה די נחמד לאכול תפוח בדבש ושאר "סימנים" כגון תמר (שיתמו שונאינו) סלק (שיסתלקו שונאינו), קרא (דלעת) כדי שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפני ה' זכויותינו, רימון (שירבו זכויותינו כרימון) ועוד ועוד אבל מה המשמעות של זה? האם באמת זה ישפיע והשנה תהיה טובה ומתוקה כי אכלנו תפוח בדבש? (דרך אגב אכילת תפוח בדבש הוא במקורו מנהג אשכנזי. הוא החל באירופה בימי הביניים המאוחרים, ומכאן זלג בהמשך לעדות המזרח. יש כמובן גם תופעות הפוכות).

הנקודה היא שבמסורת הדורות יש התייחסות רבה , בכובד ראש לעניין זה. החל מהשאלה מה אוכלים (רבו המנהגים בין העדות השונות) , עבור לשאלה  מתי אוכלים (בלילה הראשון, אחרי קידוש והמוציא על החלות) ועד דיון מה קודם למה (פרי משבעת המינים קודם לאחרים , פרי עץ קודם לירק וכו'). א"כ מדוע יש להתייחס לנושא שולי זה בכזו רצינות?

כנראה שנושא זה מפנה את תשומת ליבנו לנושא מאוד רציני שנקרא אכילה, נושא שכל כך מלווה אותנו.

לפי  הכתוב בפרשת בראשית החטא הראשון בהסטוריה, החטא של אדם הראשון ושל חוה היה קשור לאכילה. הם אכלו מאותו עץ דעת מפורסם (שלא כ"כ ברור איזה עץ הוא היה וכלל לא ברור שחוה אכלה תפוח...). הם לא התאפקו היכן שהיה צריך ולמרות שנאמר להם "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ..." ויכלו לאכול כמעט את הכל , הם רצו לאכול דווקא את מה שאסור.

האם אנחנו מצליחים לעמוד בנסיון כמו זה של אדם הראשון? האם אנחנו יודעים לא לאכול את מה שאסור לנו מכל מיני סיבות?

יצר האכילה הוא דבר טוב. בזכותו אנו קיימים. לולא תחושת הרעב רבים היו לא אוכלים כמו שצריך,  אך לעיתים רבות מידי יצר זה מסב לנו צרות צרורות , של בריאות קלוקלת, של הוצאת ממון לא נצרכת וכדומה.

צורך האכילה הוא הצורך הבסיסי של האדם, ותינוק יונק את אוכלו מאימו מיד אחר לידתו. ודוקא משום כך צורך זה זקוק למערכת ברורה של כללים וחוקים ובדיקה מה טוב, מה בריא ומה כשר.

ביום ראש השנה אנו מנסים לחנך את עצמנו לאכול מתוך מחשבה וכוונה. אין לנו רצון או אידיאל לאכול אוכל לא ערב , אדרבה נאכל מתוק  ונאמר "שנה טובה ומתוקה" אך הכוונה היא שנקדים כוונה למעשה , אפילו מעשה כ"כ פשוט ויום יומי כמו אכילה, ונחשוב מה , מתי ולמה אנו אוכלים.

אכן גם בעלי חיים אוכלים , גם להם יש מערכת עיכול ומבחינה זו אנו בני האדם שייכים למערכת היונקים. אבל דווקא משום כך נדרשים אנו לתת לאכילה משמעות אחרת, גבוהה יותר , זו שמבחינה בין בעלי החיים לביננו.

חז"ל לימדו אותנו שחטא האכילה של אדם וחוה ארע בראש השנה ומאז אנו עוסקים ב"תיקון האכילה" לא לאכול רק כי הפרי והמאכל הוא "טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם" אלא מסיבות טובות יותר.

הרב קוק כתב ספר שלם בנושא התשובה ושמו "אורות התשובה". בספר זה מאיר הרב קוק את המושג הזה, הטעון כל כך, התשובה באור חדש ונותן לו משמעות גבוהה. בתחילת הספר מלמד אותנו הרב קוק כי "תשובה גופנית" כלשונו – היא הקומה הראשונה והבסיסית של התשובה  כלומר שמירה על אורח חיים בריא ונכון. משם ממריאים לקומות גבוהות של תיקון כל אישיותנו ותיקון כל החברה.

נושא האכילה הוא אחד הפרטים של תשובה זו. "שולחנו של אדם דומה למזבח" כך למדונו חז"ל והאוכל שלנו צריך להיות כזה שבהתנהגות נכונה שלנו יסייע לנו להיות טובים יותר, ראויים יותר, בריאים יותr ואם אכילה נכונה יכולה להוות סימן טוב והתחלה טובה ברור  שגם ראוי לכל אדם לשמוח ולבטוח בה' שיקבל תשובתו, וירבה באהבה עם חבריו, וידון אותם לכף זכות. ולא יכעס ולא יתקוטט עם חבריו, ולא ידבר עליהם רעות, שמלבד האיסור שיש בכך, יש בזה גם סימן רע לשנה הבאה ואז נוכל לבקש ה' שיעזור לנו שנזכה לשנה טובה ומתוקה, שנה שבה נפרה ונרבה , שנה שבה יתמו שונאינו, שנה שירבו זכויותינו, שנה שימלא ה' משאלות ליבנו לטובה.