התשובה
התשובה

על מצוות התשובה נאמר בפרשתנו: "לא בשמים היא... ולא מעבר לים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד". על כך כתב הרב קוק זצ"ל "התשובה היא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה. ומצד אחד היא קשה שבקשות".

על הקושי שבתשובה כתב הרמח"ל: "כי לפי שורת הדין היה ראוי שהחוטא ייענש מיד, וגם העונש עצמו יהיה בחורי אף וכו'. כי איך יתקן האדם את אשר עיוות, הרי שרצח, הרי שנאף, איך יוכל לתקן המציאות? אמנם מידת הרחמים... שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה (מסילת ישרים, ד).

במקום אחר כתב הרמח"ל (דרך ה' א,ד) שיש בכל מצווה ועבירה שני היבטים: א. שהוא ממרה את פי ה', והוא עניין משמעתי גרידא. ב. הטבעת סגולת המעשה בנפש האדם.

הנצי"ב מכנה שתי תכונות אלו "גזרת מלך" ו"עצת רופא". גזרת מלך היא עניין משמעתי בלבד. הממרה פי מלך נענש. אך הרופא אינו מעניש את מי שפעל בניגוד לעצתו, אלא הוא עצמו הביא עליו מחלה זו. למשל, האוכל מאכל אסור, הרי זה גרם לעצמו נזק נפשי מעבר למרד שבמעשהו, וכאילו אכל סם המוות. אמרו חז"ל: "משעה שהקב"ה אמר 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה', שוב אין הקב"ה עושה כלום, אלא המצוות עושות את שלהן והעבירות עושות את שלהן".

אכן, חלק התשובה שהוא מחיקת העונש, דבר קל הוא, אך מחיקת ההשפעה על הנפש, זה דבר קשה, שהרי הקלקול כבר נעשה במציאות! אלא חסד הבורא הוא, שהתשובה פועלת כרפואה, שנא' "ושב ורפא לו", שיש בכוח התשובה למחוק את רשמי העבר.

בטרמינולוגיה המקראית נקראים שני חלקי תשובה אלו "כפרה" ו"טהרה". הכפרה באה לכפר על העונש של החוטא, אך הטהרה מוחקת את טומאת הנפש שנוצרה בגין החטא.

בזה נבין את החילוק שיש בין מצוות תשובה שבכל השנה, למצוות התשובה שביום הכיפורים. הרי על התשובה מצווים אנו כל השנה, ומה ייחודה של מצוות תשובה ביום הכיפורים? אלא שבכל השנה, אם יש לאדם קופה של שרצים, ושב מאחד מהם, והניח לאחרים, קיים בזאת מצוות תשובה. לא כן ביום הכיפורים. שם המצווה היא "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". המצווה היא ליטהר, וזה אומר "מכל חטאתיכם", שהרי הטובל והניח שערה אחת מחוץ למים, לא טהר. וכך מצווה החוטא לשוב ביוה"כ מהכול, כי טהרה צריכה לכלול הכול.

עפי"ז כתב הרב סולוביצ'יק זצ"ל, שגם לשיטת רבי, ש"עיצומו של יום מכפר" בלי תשובה, אין זה אומר שלמחרת יוה"כ יהיה כשר לעדות - יוה"כ "מכפר" אך לא "מטהר".

מתוך העלון "שבת בשבתו"