לבלבל את השטן

הרב יצחק נריה , כ"ט באלול תשע"ו

הרב יצחק נריה
הרב יצחק נריה
צילום: יח"צ

ראש השנה יום הדין. כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. יום של רצינות, יום של תפילות, יום בו כולנו מבינים שהקב''ה קובע גורלות. עד כדי כך שיש מן הראשונים שהתירו לצום בראש השנה. הרב קוק זצ''ל היה מקפיד שלא לברך 'חג שמח' אלא 'חג מבור'ך כי הרצינות של היום איננה מתיישבת יפה עם 'שמחה'.

מאידך גיסא אנחנו מוצאים נקודה שיש להבין אותה. היום ערב ראש השנה לא תוקעים בשופר ואחת הסיבות היא כדי לבלבל את השטן. מחר נתקע מאה קולות כדי לבלבל את השטן. ואחרי הכל עדות המזרח מריעים תרועה גדולה לערבב את השטן... מה הערבוב הזה?

הראשונים מביאים שהערבוב מגיע מחיבוב המצווה של ישראל. תשובה זו מסבירה רק חלק ממה שציינו לעיל. אולי אפשר לבאר זאת על פי הסיפור על טיטוס שמביאה הגמרא בגיטין. כאשר עלה טיטוס ליבשה נכנס באפו יתוש והציק לו (בלשוננו חפר...) האומלל הזה לא מצא מנוח לנפשו עד שעבר יום אחד ליד נפח. ניתוק נבהל מהרעש של הנפח וחדל לחפור. טיטוס היה בטוח שמצא מזור לצרתו. הביאו לפניו נפחים שהרעישו בכל כוחם. לנפח גוי שילם טיטוס ליהודי הסתפק טיטוס בכך שהיהודי נהנה לראות אותו סובל.

מספרת הגמרא שאחרי שלושים יום היתוש התרגל לרעש הנפח והמשיך לקדוח במוח של טיטוס למרות הרעש.

גם אנחנו שומעים כבר שלושים יום את קול השופר. השטן הכי גדול שלנו הוא ההרגל. חוסר היכולת שלנו להתחדש - מה שהיה הוא שיהיה. בראש השנה נקודת החידוש של העולם חייבים להבין שהכל ייתכן אין דבר כזה הרגל. הרגלים משנים. ולכן לפני ראש השנה מפסיקים לתקוע. שקט דממה דקה זה יוצר ציפייה להמשך ובחג עצמו תוקעים מאה קולות ותרועה גדולה כדי לערבב בראש ובראשונה את השטן שבתוך כל אחד מאיתנו את ההרגל המגונה. 

כאשר יוצאים מאזור הנוחות כאשר השגרה איננה זאת שמכתיבה את ארחות חיינו כאשר אנחנו מוכנים להתחדש ולהתקדש יש אפשרות לצאת לדרך חדשה. נקווה שנזכה לשנה טובה ומתוקה בה תתגשם תפילת כהן גדול שלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר.