הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל - איש ההפכים

הרב יהושע בן מאיר , ד' בתשרי תשע"ז

הרב יהושע בן מאיר
הרב יהושע בן מאיר
צילום: ישיבת מרכז הרב

במבט ראשון נראה לנו שהפכים מתנגשים, מתגוששים, סותרים זה את זה, נלחמים זה בזה ומחלישים ובמנטרלים האחד את משנהו. אמנם כיום אנו יודעים שכאשר שני כוחות נוגדים ומתנגשים, נוצר כוח בעל עוצמה של שני הכוחות גם יחד. כך גם כוח החשמל פועל רק כשיש מפגש בין הפלוס למינוס. שמעתי פעם ממו"ר הרב נתן רענן קוק זצ"ל, שהגראי"ה קוק זיע"א למד מעולם החול אל עולם הקודש, שהרי שניהם גם יחד מבורא אחד יצאו. ואם בחול ובגשמי יש חוק 'שימור' הכוח והחומר, קל וחומר שבקודש וברוחני הדברים כך.

כארבעים שנה, מאז בואי כתלמיד צעיר לישיבת מרכז הרב ועד פטירתו של מו"ר הגאון הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, שעתה מלאו תשע שנים לפטירתו. זכיתי ללמוד אצלו  ולקבל ממנו ותמיד התפעלתי מחדש מכוחו להכיל בתוכו כל  כך הרבה הפכים. - הפכים שהצליח לארוג יפה יפה בלבו הגדול, להרכיבם 'בהרכבה מזגית המתאימה' שמתוכה יצא לנו מורה הדרך הגדול של דור התחיה הלאומית. מורה הדרך שעמד עשרות שנים בראש ישיבת "מרכז הרב" והעמיד אלפים רבים של תלמידים , רבנים, ראשי ישיבות, מחנכים, אנשי התיישבות ועשייה, המעורים בכל רבדי האומה.

הפכים בדרך שלמד תורה, ולימד אותנו ללמוד תורה. כך מו"ר זצ"ל. בקיאות אדירה, התמצאות בספרי הראשונים כולם, מפרשי הש"ס, פוסקי ההלכות, מפרשי הסידור, ספרי המוסר, ספרי המנהגים – הכל. וכך באחרונים, כולל אחרונים שספריהם לא שכיחים,  ואחרוני זמננו. כל ספר שיצא אפילו של מחברים צעירים, היה מונח על שולחנו עד שעבר עליו. הכל מסודר ומאורגן, כמונח בקופסא, 'דברי תורה מחודדים' בפיו.

יחד עם זאת, עמל בעמל אדיר בכל דבר שלמד. אני זוכר שפעם באתי לשאול אותו שאלה ביחס לפירוש מסוים של רש"י. הוא ביקש חומש עם רש"י, והחל ללמוד את הפסוק עם רש"י, שלוש או ארבעה פעמים, לדקדק בכל מילה ומילה. היה שם תלמיד חכם אחד שאמר לי אח"כ בהתפעלות: "הוא למד את רש"י כאילו זו פעם ראשונה שהוא רואה את הפירוש".

הכהן הגדול ביום הכיפורים שעליו נאמר "כל עבודות יום הכיפורים אינן כשרות אלא בו" [יומא לב, סע"ב], היה צריך לעשות את שני סוגי העבודה – גם 'במקומו היה עומד' במזבח הפנימי, וגם 'הקפה ברגל' בחטאת חיצונה. כך גם במו"ר זצ"ל היה 'בהרכבה מזגית המתאימה' שני צורות אלו גם יחד וכך הוא לימד גם אותנו את דרך לימוד תורה.

מי שלא ראה את מו"ר זצ"ל מכין את השיעור שלו בישיבה, לא ראה עמל תורה מימיו. לראות את היגיעה שלו בכתיבת פסקי דין, בפסיקת הלכה בהלכות יחיד ובהלכות ציבור - 'מקיף ברגל'.

כך גם בהנהגת הציבור – איש ההפכים. מו"ר זצ"ל היה איש החסד, כולו לב. כל צרה של כל אדם נגעה ללבו.

שמעתי פעם ממו"ר זצ"ל שהכה"ג היה נושא את שמות בני ישראל בבגדיו בשני מקומות – "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן" [שמות כח, יב] ובחושן המשפט "וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד" [שם, שם ל]. שני מקומות אלו מייצגים סוגים שונים של קשר לעם ישראל.  

הכה"ג נושא את שמות בנ"י על כתפיו, כיוון שהאחריות הפורמלית [לרוחניות] של עם ישראל היא עליו.  אבל הכה"ג נושא את שמות בנ"י גם על לבו – כיון שהוא אוהב כל אדם מישראל, וקשור אליו בכל נימי נפשו. לכן על הכתוב "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" [שמות  ד, יד] אמרו חז"ל [שבת קלט, א, ראה  רש"י עה"פ שם]: "ואמר רבי מלאי: בשכר וראך ושמח בלבו זכה לחשן המשפט על לבו".

הברכות של תפילת עמידה כולם חסד. הם נתקנו כנגד י"ח אזכרות של שם הויה שכולו חסד. לכן אין מקום למלחמה אפי' נגד שונאנו. אנו מתפללים 'ראה נא בענינו', אבל לא נקמה ושנאה. אבל כשחרב ביהמ"ק ראו חכמים שהסכנה לישראל גברה מאוד, עד שלא נותרה ברירה אלא לתקן ברכה אפי' כנגד האויבים מבפנים – ברכת 'ולמלשינים'. ומצאו לכך מקור, שאף בפרק זה מוזכר 'א –ל הכבוד הרעים', שם של כוח ומידת הדין. על כן צריך אדם מיוחד שיתקן ברכה זו 'כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים?'

"כל הברכות של התפלה, שהן מלאות חסד ואהבה, ראוי לתקנן כל חכם הראוי למעלה רוממה כזאת, לערוך תפלות קבועות לגוי קדוש ועם חכם ונבון. אבל ברכה זו של התפלה, שבתוכה אצורים דברים של שנאה ומשטמה, והאדם באשר הוא אדם אי-אפשר כלל שלא תמצא בקרבו איזו שנאה טבעית לאויבי נפשו ורודפי עמו, צריכה היא לבא דוקא ממי שכולו טהור וקדש לד', שתכונת השנאה הטבעית אין בלבו כלל, ורק מפני שע"י תקלתם של הרשעים המכשילים מחוסרת ההתגלות של התכלית הכללית, יעתר אל ד' להדוך אותם... על כן עמד שמואל הקטן ותקנה, ורק הוא באמת ראוי לה, כי הוא אשר דרש תמיד בנפול אויבך אל תשמח וגו' [משלי כד, יז] והסיר מלבבו כל רגש שנאה גם לשנואי נפשו, והוא כשיתעורר לתקן ברכה למינים לא תמצא בה כי-אם רגשת לב טהור לתכלית הטוב האמתי הכללי" [עולת ראיה עמ' רעח, על ברכת 'למשילנים'].

כך גם מורנו ורבנו זצ"ל, שנשלח ע"י ההשגחה העליונה להילחם את מלחמתם של ישראל על שלמות – שלמות התורה, שלמות הארץ ושלמות הישיבה הק' ת"ו. הוא נלחם כאריה, אבל בלי שום נגיעה אישית, בלי שום שנאה, רק מאהבה וחסד. לכן עמד מו"ר נגד מי שביקשו לבטל את התפילה לשלום המדינה. לכן לימד להוקיר ולכבד כל אדם, גם כאשר ניהל מאבק עוצמתי ועיקש נגד דעותיו ומעשיו. חסד ואהבה עם גבורה ומלחמה 'שמהרכבתם המזגית המתאימה תצא לנו נשמתה של התחיה הלאומית בכליל הדרה'.

'ישמשו לנו זכרונותיהם של מו"ר הגאון הרב אברהם אלקנה הכהן שפירא זצ"ל, שהיה מ'אלה הגדולים-הגבורים אנשי-השם, יחידי הסגולה... שהם-המה מתוך מלחמות פנימיות רבות ועצומות שהן הרבה יותר קשות וכבדות מכל מלחמה חצונית – יצרו לנו את זיו נשמתה העדינה, החסינה והאצילה של התחיה הלאומית שלנו'.

ביום ראשון הקרוב ז' בתשרי (9-10-16) בשעה 18:30 תתקיים עצרת זיכרון שנתית לרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל בישיבת מרכז הרב.