מה זאת כפרה?

הרב אברהם סתיו , ו' בתשרי תשע"ז

הרב אברהם סתיו
הרב אברהם סתיו
צילום: עצמי

ידוע לכל שתכליתו של יום הכיפורים היא הכפרה: "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם". אך מהי בעצם "כפרה"? מה בעצם אנו מבקשים, למה אנחנו משתוקקים, כשאנו מדברים על חטאים ש"מתכפרים"? מה קורה לחטאים? מה קורה לנו?

כשמתבוננים בתנ"ך ובמפרשיו אפשר למצוא שלושה מובנים לשורש כפ"ר. מורי ורבי הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל היה מזכיר פעמים רבות את מחלוקת המפרשים סביב הפסוק (בראשית לב, כא): "כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי". פסוק זה השתמש במילים "אכפרה פניו", כדי לתאר את המנחה ששלח יעקב לעשיו אחיו, והמפרשים נחלקו בהבנתן.

רש"י פירש: "אכפרה פניו - אבטל רוגזו... שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים כולן לשון קנוח והעברה הן". לדעת רש"י כפרה היא למעשה ניקוי. האדם מבקש לנקות את החטא, המשול ללכלוך, ולהסיר אותו. ואכן, בשפה האשורית הקדומה משמעות השורש "כפר" היא שפשוף וניקוי.

הרמב"ן חלק על רש"י, ולדעתו משמעות השורש כפ"ר בשפה העברית היא פדיון וכופר נפש. כך מסביר הרמב"ן בתחילת ספר ויקרא גם את משמעותה של עבודת הקרבנות: "כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו... וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש".

מובן שלישי למושג הכפרה עולה מתוך המקום הראשון בתנ"ך שבו הוזכר השורש כפ"ר, בציווי על בניית תיבת-נח (בראשית ו, יד): "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר... וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר". ופירש האבן עזרא: "וכפרת - לשון מכסה... וגם 'וכפר עליו הכהן' בדרך כפר חטאה". לדעת האבן עזרא כפרה היא בעצם כיסוי, חיפוי, בין אם מדובר בעצי התיבה ובין אם מדובר בחטאים.

ראינו אם כן שלושה מובנים של כפרה: ניקוי, כופר-נפש וכיסוי. כעת ננסה לברר: היכן אפשר למצוא יסודות אלו ביום הכיפורים?

את רעיון כופר-הנפש אנו מוצאים בימינו בצורה בולטת דווקא בערב יום הכיפורים, במנהג הכפרות שבו אנו מבקשים שהתרנגול או הכסף ילכו למיתה או לצדקה ואנו נלך לחיים טובים ולשלום.

גם ביום הכיפורים עצמו אפשר לראות בעינוי סוג של תמורה וכופר שאנו משלמים עבור העבירות, כפי שנאמר בתפילה זכה: "ועל ידי ענוי מאכילה ושתיה תכפר לנו מה שחטאנו באכילות ושתיות אסורות".

במובן רחב יותר, רעיון זה בא לידי ביטוי בניסיון להתעלות מעל עצמנו ולהרבות בתורה ובמעשים טובים מעבר להרגלנו. מתוך רצון לפצות על החולשות והנפילות שהיו לנו במהלך השנה.

בניגוד לרעיון הכופר, המותיר את החטא עצמו על כנו תוך ניסיון לפצות עליו, קיים גם יסוד של ניקוי. הכפרה במשמעות זו היא הבולטת ביותר בתיאור עבודת יום הכיפורים בפרשת אחרי מות: "וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל... וטהרו וקדשו". גם בספר הזוהר נקרא יום הכיפורים בשם "יומא דנקיותא" – "יום הנקיון".

ברמה האישית, יסוד זה הוא שדוחף אותנו לעבודה רוחנית פנימית, שעניינה איתור חלקי הנפש שמתוכם נובעים החטאים, וניסיון לסלק חלקים אלו ולהמעיט את כוחם. זה המובן המקובל של תהליך התשובה, שאותו תיאר הרב קוק כ-"הרקה רוחנית של כל מעשה רע וכל רשומים רעים ומקולקלים הבאים ממנו" (אורות התשובה ה, א) או כ-"עקירת אברים המקולקלים וכריתתם מטעם הרפואה" (אורות התשובה ח, א).

ומה בדבר הכפרה ככיסוי? מהי משמעותו של כיסוי החטאים? תפיסת הכפרה ככיסוי והסתרה של החטאים יוצרת תחושה של זיוף וחוסר כנות. ואכן, לעיתים אנו חשים שיש משהו לא לגמרי אמתי ברעיון של יום הכיפורים: במשך השנה כולה אנחנו חוטאים, ופתאום ביום אחד החטאים 'נעלמים'. למעשה, אפשר לומר ש"יום הכיפורים" לפי פירוש זה איננו "יום הנקיון" אלא "יום הטיוח".

כיצד אפשר להבין זאת? הפסוק במשלי (י, יב) אומר: "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה".

כיצד מכסה האהבה על הפשעים? במערכת יחסים רגילה, כאשר אדם אחד פושע כלפי חבירו, הוא פוגע בקשר ומנתק אותו. אך כאשר הקשר הוא קשר של אהבה חזקה, אין הפשעים המקריים והשטחיים יכולים לפגוע בו.

וכך מתאר ספר הזוהר (בתרגום לעברית) את תהליך הכפרה של יום הכיפורים: "כְשֶׁשִּׂמְחַת הַזִּוּוּג נִמְצֵאת עִם הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה, כָל הַחֲטָאִים שֶׁחָטְאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מִתְכַּפְּרִים לָהֶם".

הזוהר מתאר את עבודת יום הכיפורים כתהליך של זיווג, חיבור מחדש של כנסת ישראל והקב"ה. מתוך תהליך של חיבור וחיזוק של הקשר נוצרת שמחה שמכסה ומטשטשת את כל העוונות והפשעים.

להבנה זו של הכפרה ככיסוי יש השלכה הלכתית: להלכה נפסק שעלינו להתוודות ביום הכיפורים גם על עבירות שכבר התוודינו עליהם ביום כיפורים שעבר. כלומר, העבירות עצמן אינן נמחקות או נעלמות ביום הכיפורים, אלא נשארות אתנו גם בשנים הבאות. אך ביום הכיפורים אנו מבקשים לחתור למקום עמוק יותר, של עמידה כנה ואותנטית "לפני ה'", שבה לא הצליחו החטאים לפגוע. מתוך עמידה כזו אפשר להגיע באופן עמוק ועוצמתי יותר לתהליך הניקוי והתיקון של החטא, "לפני ה' תטהרו".

הכותב הוא מחבר הספר "מבית לפרוכת – פשט עיון ומשמעות בעבודת יום הכיפורים" (מוסד הרב קוק תשע"ו)