אם לא עכשיו – אימתי ?

ד"ר חיים משגב , ט"ז בתשרי תשע"ז

זה כבר הפך לפארסה משפטית : יושבים שופטים בבית המשפט העליון ומקיימים דיונים בנושאים שאינם בגדר סמכותם. בפועל, הם משמשים מעין ערכאה שסמכויותיה לא מוגדרות בחוק.

אין כל בקרה שיפוטית עליה והיא  מכריעה בזכויות על קרקעות,  כשאין בידיה, למעשה, כל אפשרות טכנית לקבוע "עובדות".

השופטים אינם שומעים עדים ולכן אין ביכולתם לקבוע אוטנטיות של מסמכים. יש בפניהם רק טיעונים של ארגונים אנרכיסטיים שמייצגים בעלי קרקעות, כביכול, ביהודה ובשומרון, שטוענים לבעלות על מקומות שבהם נבנו בתים של יהודים. הקביעות  אינן משפטיות במובן הטהור של המילה - ומכאן שאין להתייחס אליהן כאל תורה שירדה מהר סיני.

מותר לחלוק על השופטים, גם אם הם יושבים בגבעת רם – אגב, בבניין הנמצא על "אדמה כבושה" -  וצריך למצוא דרך שתרסן את הסמכויות שהללו נטלו לעצמם; ואין בכך פגיעה ביסודות הדמוקראטיים של מדינת ישראל. נהפוך הוא : עצם התערבותם של השופטים במעשיה של הרשות המבצעת או בהכרעותיה של הרשות המחוקקת הם אלה שפוגעים באיזון העדין שצריך להתקיים בין שלוש הרשויות.

אינני יודע אם שרת המשפטים יודעת את זה, אבל, לדעת משפטנים בכירים רבים שאינם חלק מן המערכת הממוסדת, "חוק ההסדרה", כפי שהוא נקרא בלשון עממית, איננו "חוק עוקף בג"ץ". פרשני-החצר מטעם מחנה השמאל מבקשים לשווא להלך עלינו אימים בעניין הזה .

והנה המסלול הנכון: החוק הישראלי הוחל כדין ובדרך משפטית לאחר מלחמת השחרור על רמלה ועל לוד ועל יפו ועל באר שבע ועל אילת ועל חיפה ועל עוד אין ספור מקומות – ואיש לא טען שמשהו ביסודות הדמוקראטיים  של המדינה היהודית נפגע. דוד בן גוריון עשה את מה שצריך היה לעשות וכל האדמות שנכבשו בעת ההיא הפכו לחלק מן המדינה שאך זה הוכרז עליה.

יש כלים משפטיים לעשות את זה גם עתה. אחרת, נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים עומדים גם בפני הדרישה "להחזיר" לבעליהם את האדמות שאינן כלולות ב"גבולות החלוקה".  מה שבטוח הוא שאותם פתאים שחושבים היום שאם רק נחזור לגבולות הקו הירוק יבוא השלום המיוחל  - טועים ומטעים. אין כל הבדל בין מה שעשה בזמנו דוד בן גוריון, שאותו כולם משבחים עד אין קץ – ובצדק ! -  לבין מה שצריכה לעשות הממשלה הנוכחית.

אסור  להשאיר את המלאכה בידי בית הדין הגבוה לצדק. אלה שיושבים שם היום לא היו מאשרים, בזמנו, גם את מגילת העצמאות. רבים מהם היו מגלגלים את עיניהם לשמיים וקובעים שהמסמך המכונן של מדינת ישראל מפלה בין יהודים לערבים – וזה נכון. הוקמה כאן מדינה יהודית וחובתה לממש את הריבונות על כל ארץ ישראל. לא היה כל גורם ריבוני אחר במקום הזה. הבריטים קיבלו לידם את השליטה על כל השטח כדי להקים בו את ביתו הלאומי של העם היהודי.

לאחר מלחמת ששת הימים הוחל החוק הישראלי על ירושלים המזרחית תוך הרחבת תחומה המוניציפאלי. כמה שנים לאחר מכן החיל מנחם בגין את החוק הישראלי על רמת הגולן – ועכשיו יש להשלים את המלאכה.

לא יעלה על הדעת שעשרות אלפי יהודים יאבדו את בתיהם בגלל טמטומה של מערכת המשפט על כל גורמיה. לא ייתכן שאדם המתגורר בעופרה או בעמונה יידרש לשלם מסים ואגרות לאוצר המדינה  אבל כאשר הוא מבקש את הגנתה  על ביתו שולחים אותו לחוק הירדני או לחוק העותומני או לכל הרוחות.