חוק דרומי - טקטיקה ישראלית ואסטרטגיה ערבית

החוק המפורסם מבטא שוני מהותי בין היחס הישראלי לעבירה שבגללה נחקק, לבין יחס הערבים למשמעותו. וזו תובנה יסודית מאוד העומדת בשרשי החוק.

מאיר גרוס , י"ח בתשרי תשע"ז

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

החלטות אונסק"ו על חוסר קשר של העם היהודי (סליחה, של הדת היהודית, שהרי אנו לא לאום בכלל לדעתם) לירושלים, הר הבית, הכותל וכיוצ"ב, אינו סיבה לקינה. להפך, הוא הזדמנות. הערבים והעולם הרימו לנו כדור להנחתה. ואני מבקש להסביר את מה שקרה במשקפיים של חוק דרומי.

מה הקשר?

החוק המפורסם מבטא שוני מהותי בין היחס הישראלי לעבירה שבגללה נחקק, לבין יחס הערבים למשמעותו. וזו תובנה יסודית מאוד העומדת בשרשי החוק.

החוק הישראלי מתייחס לפשע הזה כפשע רגיל שיש לבער אותו. כלומר, פושע שפועל לביצוע פשע, לא יזכה להגנת החוק כשייפגע. ואדרבה, האזרח שהתגונן, ותוך כדי כך פגע בפושע, לא יועמד לדין. הגיון פשוט וישר שיש לו גם סימוכין בתורה. אין לו הבט לאומי והוא פתרון טקטי.

אולם, הערבים מתייחסים לנושא ברמה האסטרטגית. לדידם הפושע המדובר כלל אינו פושע. הוא פועל לתקן עוול שנעשה לו ולערבים בכלל. משמע, היהודי נמצא בארץ ישראל בניגוד לצדק וליושר. כלומר, הוא בעצם הפושע האמתי. ומי שמנסה לפגוע בו וברכושו הוא זה הרוצה לעשות צדק. ותיקון העוול ההיסטורי מצדיק פגיעה ביהודים הגזלנים. היהודי שמעבד אדמתו, גזל אותה מהערבים. וגם אם הערבי עשה מעשה "לא יפה" על פי המקובל בחברה האנושית, זה רק במסגרת צדק בסיסי ורחב בהרבה מרצח של יהודי כלשהו.

כך, במקרה שמחבל נהרג תוך כדי ביצוע פיגוע, משפחתו וחבריו "נוקמים" את מותו. זה, לדידם, איננו קרב בו המחבל לא הצליח במלחמתו. הוא איננו חלל מלחמה. הוא "שאהיד" שהיהודים פשעו נגדו. ועל כן יש כמובן לנקום בהם. הח"כים הערביים לא הגיעו ללווייתו של פרס, כי לדידם הוא גזלן, כמו כל היהודים. ובעצם, הוא פעל לחיזוק צה"ל. ומבחינתם זה גם פשע חמור.

נזכיר את יאיא הי"ד, איש ברוש שבבקעה, שקרא לעבר רוצחיו : מה עשיתי לכם? קריאה שמצטרפת לנרצחי תרפ"ט והנרצחים בכביש החוף ועוד. התשובה הברורה היא, כמובן, עצם קיומכם, היהודים. כי יהודי שנושם בארץ ישראל הוא גזלן ואויב. זה היסוד שממנו נובע הכל.

הבה ונודה, שכל עוד זה המצב, הערבי בטוח בעליונותו המוסרית, גם כשהוא מבצע מעשי זוועה. כי, לדעתו, הצדק הוא בצדו. ואנו בוכים וקוברים ועוברים לסדר היום.

אם חפצי חיים אנחנו, זו הנקודה בה יש לשנות. את הנושא הזה יש ללבן, ללמד לכל אזרחי ישראל, עם דגש על הצעירים. את השדר שלנו יש לשדר גם בעולם הרחב. כי אפילו בעולם הצבוע והמתנכר על פני הגלובוס, מאבק למען הצדק הוא מטבע עובר לסוחר. אנחנו חייבים לפתח כלים תקשורתיים וחינוכיים שיפיצו את האמת ההיסטורית. יום יום ושעה שעה. כל ישראלי יהיה מסביר לאומי, הן בארץ והן מחוצה לו. כל תלמיד ילמד שיעור קבוע בנושא. יתחיל מהתורה, מן הנביאים, ויגיע למנדט הבריטי שבגד בעצם הגדרתו. המשפט הבינלאומי ייבחן על ידי משפטנים מומחים, ויופץ בעולם. בבתי הספר ילמדו את "מאז ומקדם" של ג'ין פיטרס (שבאה הנה בכוונה לבסס את צדקת הפליטים הערבים ואת עמדת הערבים בסוגיית ארץ ישראל, אך מה שראתה פה הדהים אותה והיא כתבה ספר שונה לחלוטין).  ואת "אגדת הנישול הערבי". וכל תלמיד ותלמידה יוכשרו בתורת הנאום, בשפת גוף ובכישורים לעמוד בוויכוחים. מתודות ועזרים- כגון סרטי עדות וכיוצ"ב- יעמדו לרשות העוסקים והלומדים.

מלבד שיעור קבוע בבתי הספר, יירתמו מתנ"סים, תנועות הנוער ופינות ייעודיות בתקשורת על גווניה. מובן שכך תתחזק גם ההכרות , המודעות ובעיקר הביטחון העצמי של כלל אזרחי ישראל. מנהלת מיוחדת תתכלל את כל העוסקים בנושא, תקצה תחומים לגופים השונים, תוציא חומרים מתאימים ותפיץ את האמת. זו קריאה למנהיגות שלנו, על רבדיה וגווניה. ולא מוגזם להדגיש כי בנפשנו הדבר.

אין נרטיבים שונים להיסטוריה של ארץ ישראל. יש אמת ויש שקר. ואת האמת צריך להציג. ועם הזמן היא גם תנצח.