יש כותל אחר

ד"ר חנן מנדל , ו' בחשון תשע"ז

ללא

בטח אתם חושבים: הנה, הגיע נציג הקרן החדשה לישראל כדי לקדם את התנועה הרפורמית בישראל. עזוב, אל תקרא.

אז רגע, תשארו איתי. הנה, אסייע לכם לקבל את ההחלטה כן לקרוא את מה שאני כותב: אני נגד פשרת הכותל, שנותנת שליטה לרפורמים על חלק מהכותל, מחלק את הכותל לאזורים חשובים יותר ופחות ומפקיר את זכותן של נשים דתיות להתפלל לפי מנהגן ועם מחיצה ברחבה המרכזית. אני גם מתנגד חריפות לעמדת נציגי הרפורמים בישראל במגוון נקודות אחרות (הכשרות, הטבילה ועוד).

אבל אני חושב שהם, ושאר נציגי יהדות התפוצות, צודקים במאבק הנוכחי בעניין הכותל. כמו הרבה עניינים בתקומת עם ישראל בארצו, מקומות הפכו לסמל. והעזרה העיקרית של הכותל הפכה לסמל – לטובה ולרעה.

לטובה – כי למרות שוליותו של הכותל המערבי בהר הבית ובמקדש, כפי שטוענים בצדק חסידי העלייה להר, הוא הפך לסמל לכמיהתו של עם ישראל לציון בדורות הגולה. דוויים וכפופים, רדופים וחסרי תקווה ריאלית, יהודי התפוצות הרימו את הראש לכיוון ירושלים וחשבו בעיקר על הכותל. אפוף בעשן ומוסתר בערימות זבל, הוא היה עדיין המקום שעין כל יהודי היתה נשואה אליו. גם בלי לראותו כלל.

ולרעה – כי מאז תקומתנו, ולמרות הבשורה האדירה בהקמת הרבנות הראשית ובעמידת מדינת ישראל מאחורי הצרכים הדתיים של כל יהודי, הפך הכותל לסמל של השליטה החרדית בדת של המדינה. תחשבו רק על הסידורים שבו. פעם חיפשתי סידור רינת ישראל פנוי על השולחנות שם, ובארונות בית הכנסת במערה בצד, ובסוכות שמוקמות בימי החג בקצה הרחבה, ולא מצאתי אחד. אברך אחד הסביר לי שזה סידור מקולקל, ולכן הורו על החלפתו באחר מתוקן יותר. בפעם הבאה הבאתי מהבית.

והעזרה הזו, אליה אנו כמהים כל כך, הפכה למקום שבו ה"אסור" גובר על המותר והרצוי. אסור לך להתפלל כדרכך, ואסור לך להתעטף בדבר קדושה, ואסור לך לנהוג לפי מנהגיך אם אינם מנהגי אלו ששולטים ברב הכותל. והיא הפכה לסמל לכל מה שרע בסטטוס קוו הישראלי, והיא הפכה לסמל להתנכרות שלנו ליהודי התפוצות. מלבד לחמוד את כספם, כמובן. והאמת – שהיא הפכה לסמל לעזיבת תפקידנו כנציגי העם היהודי שעדיין בגולה בארץ ישראל, לשומרי הפיקדון שנתן לנו הבורא, שחזר אלינו באופן חלקי ולא לפני הרבה זמן. אנחנו נסתדר לבד, אומרים אנו לדוד הקונסרבטיבי מארה"ב. אתה תבוא לשים קצת כסף בקופה, אבל תשאיר את מנהגיך בכניסה לנתב"ג. הם לא רצויים כאן.

לא רק הדוד עם הקרניים: גם הנשים הישראליות, האורתודוקסיות, שירצו להחזיק בתורה, ולהגיד קדיש, גם הן אסורות בכותל. מקשה אחת עם הרפורמים (ששמחים בתורם לפגוע בהם גם).

אז זהו: הגיע הזמן לשנות. בז' חשוון, יום שמבטא את ערבותינו ליהודי העולם, ביום שעד אליו לא היינו מתפללים על הגשם בארץ ישראל הצמאה למים רק עבור דוד אחד שהיה בדרך לנהר פרת, אנחנו חייבים לתקן את הכותל. ואפשר: להקים מועצה עם נציגי הרבנות, הממשלה, הסוכנות והציבור, שתאפשר מנהגים רחבים יותר בכותל, שתנקה את ניהולו משחיתות, שתשחרר אותו מעולו של זרם קיצוני אחד, ובעיקר – שתקבל פני כל יהודי שבא לכאן, ומבטא את כמיהתו בת אלפיים שנה לציון, בחיבוק גדול של שמחה ואהבה. כי יש כותל אחר!