לחלום על טראמפ

עו"ד אליקים העצני , ח' בחשון תשע"ז

דעות טראמפ בנאום הניצחון
טראמפ בנאום הניצחון
פלאש 90

בכותבי את השורות האלה הנשיא האמריקני טרם נבחר, אבל הקוראים כבר יודעים מי הוא (או היא). גילוי נאות: המועדף שלי הוא טראמפ, וזאת מנקודת מבט אחת בלבד - מי מן השניים "טוב ליהודים" ולמדינתם. אולם, גם אם קלינטון נבחרה, מה שאינו מבטיח חיים קלים לכל מנהיג ישראלי שינסה לקדם  את האינטרס הלאומי בירושלים וביו'ש, ישראל של היום חזקה דיה, ואין צורך להיכנס ללחץ.

קשה אמנם לשכוח את הלחץ הברוטאלי והמעליב שקלינטון הפעילה על נתניהו, אשר אילץ אותו להקפיא את התכנון והבנייה בירושלים , אך היא עשתה זאת בתפקידה כשרת חוץ מטעם אובמה, ואובמה הולך. הילרי אינה ידידה של ישראל, ומדינות ערביות תרמו מסתמא ל"קרן קלינטון" יותר

ממה שתרמה ישראל, אם בכלל. עם זאת, אין בה אותה הזדהות נפשית עמוקה עם הערבים המאפיינת את אובמה. אם ננצל את פסק הזמן הזה להערכת כוחנו ומידת יכולתנו לעמוד בלחצים אמריקניים, נמצא את עצמנו כמדינה עם אוכלוסייה בסדר גודל של שווייץ, אוסטריה וכמעט שוודיה – גדולה מנורבגיה, אירלנד, פינלנד או בולגריה. מדינה, שפתרה את בעיות המים והאנרגיה שלה, ובניגוד לכל העולם המערבי נהנית מפריחה דמוגרפית וכלכלתה המתוחכמת לא נפגעה מן המשבר העולמי.

ישראל גם אינה מבקשת היום הגנה אמריקנית מפני איום סובייטי. יחסיה עם רוסיה מעולים. ומעבר לכל זה, גם המעצמה אמריקה בעצמה זקוקה בגיהינום המזרח-תיכוני דהיום לעוגן הבטוח שמספקת ישראל, לעוצמתה המעניקה גיבוי חיוני למשטרים הפרו-מערביים סביבה. עד כדי כך, שמתוקף הנסיבות האלה גם אובמה הגיש לישראל סיוע מסיבי, ובכך שרת את האינטרס של המערב כולו. עם המודעות הזאת למעמדנו וליכולותינו, חופשי מרגש נחיתות, יוכל ראש ממשלת ישראל לפגוש כל נשיא אמריקני מבלי לסגת סנטימטר מן האינטרסים הלאומיים שלנו.

מדוע אני תומך בטראמפ? כדי לנוח מעט, לשם שינוי, מן ה'אף על פי כן' הנצחי, מן ההליכה נגד הרוח והשחייה נגד הזרם, דברים שאנחנו כל כך טובים בהם. לחלום על דוד סם הנותן, זאת הפעם, רוח גבית וידידות - ללא לחץ וללא תנאים.

טראמפ הבטיח הכרה בירושלים "כבירה נצחית ובלתי מחולקת" והעברת השגרירות לעיר; שלא להציק לנו עם 'שתי מדינות' ולהתנגד לכל הסדר כפוי ע'י מועצת הביטחון; לשמור על שלמות מפעל ההתנחלויות; שלא להפעיל לחצים כעיקרון; לתמוך במדיניות האיראנית של נתניהו; להילחם באסלאם הטרוריסטי.

הלכה למעשה, שינתה המפלגה הרפובליקנית את מצעה, ובין היתר מחקה את התמיכה במדינה פלסטינית. המועמד טראמפ מוקף יועצים פרו-ישראלים בעלי אוריינטציה ימנית, בעוד המפלגה הדמוקרטית הולכת ונסחפת שמאלה, עם כל המטען הפלסטיני הכרוך בכך. הבטחותיה של קלינטון לישראל הן אנמיות ובמקרה הטוב הולמות את מצע השמאל הקיצוני.

התקשורת הממוסדת בישראל - הבטחות  טראמפ "קטנות עליה", היא כמעט ולא נתנה להם כיסוי. גם את נטייתה האידיאולוגית לטובת הילרי התקשתה להסתיר, והיפוכו בימין. נוהגים לזלזל בהבטחות של פוליטיקאים, וגם אני אינני תמים. אולם החילוק בין שמאל לימין, אצלנו ואצלם, הוא עובדה והשלכותיו המעשיות, גם עלינו, הן מציאות.

מה תהיה המציאות הזאת? אני יכול רק לנחש, הקורא כבר יודע.

מתוך" ידיעות אחרונות"