מעט ורעים - לקראת יום פטירת רחל אמנו

הרב שלמה וילק , ח' בחשון תשע"ז

הרב שלמה וילק
הרב שלמה וילק
יח"צ

עם מותו, אומר יעקב אבינו כי חייו היו רעים ומעט. מסתבר, כי חיים טובים ונוחים אינם ערובה לחיי נצח, אלא דווקא חיים שבורים וחסרים. גם ימיה של רחל היו מעט ורעים, למרות שנשות התנ"ך לא זכו כגברים להתלונן על מר גורלן. ורחל, כשהיא מתאוננת ודורשת בנים היא נענית בכעס. ועם הכעס הזה רחל נשארת כל ימיה, בגללו היא מתה בלידתה, ומאז ועד היום נשמע נהי ובכי ברמה, רחל מבכה על בניה. אז היא בכתה כי אין לה פרי בטן, ומשנולדו ילדיה בכיה כבר לא על כי אין לה בנים, אלא כי בניה אינם.

בת שלשים ושש שנים רחל במותה, אולם כל חייה בצל קללת המוות. יעקב המבטיח ללבן כי מי שיימצא עם התרפים ימות, והיא עצמה אומרת כי ללא בנים משולה היא כמתה. שניהם, יעקב ורחל, מכוונים את יום מותה של הרעיה האהובה, לומר לנו כי מילים הורגות - אם מדברים על מוות הוא יבוא. אולי זו הסיבה שממש באותו היום הו אנו מציינים את פטירתה של רחל, אנו מציינים גם את רצח ראש ממשלה ז"ל. ללמדך כי זהו יום הזיכרון לאלו שמתו בגלל דיבורים לא נכונים, בגלל מילים רעות שנאמרו אולי ללא כוונת מזיד, אך פעלו את פעולתן.

כך מלמד אותנו האדמו"ר הזקן מחב"ד, כי אלקים ברא את העולם בחפץ – "כל אשר חפץ ה' עשה",  ובמילה – "בדבר ה' שמים נעשו". הרצון האלקי יצר את המשמעות, את האידיאה, הרעיון והמילים, ואילו הדיבור יצר את המציאות. הרעיון הוא הדבר עצמו, ואילו הדיבור כבר מתאר את הדבר, מרוחק ממנו, לא נוגע רק מייצג. זוהי רחל, שהיא ספירת המלכות, עלמא דאיתגליא, העולם המוחשי והלא ממשי, זה שקיים רק ביצוג ובדימוי ולא כשלעצמו. רחל היא הגעגועים, חוסר היכולת להגיע אל היעד, היא הכאב שיש במילים המנסות לגעת ואינן מצליחות.

אני מבקש ללמוד מרחל את קדושת המילים, את החשיבות של שמירת הלשון. רחל שכל מילותיה היו מדודות, שפעלו את פעולתם בתוך המציאות. לא רק שמירת הלשון במובן הפשוט, אלא במקום בו התגלתה בגדלותה כאשר נתנה ללאה את סימניה ולא גילתה ליעקב את המזימה שרקח לבן, כדי לא לבייש את אחותה. ובמובן עליון יותר של הדיבור ההופך לבכי תמרורים, דיבור עליון יותר שאין בו הגיית מילים, דיבור פנימי של הלב ולא חיצוני של הלשון.

ומידי בוקר כשאני עובר בסמוך לקברה, ברכבי מבתי לגוש עציון, איני יכול שלא לחשוב עד כמה רחוקים אלו הפוקדים את קברה עם חוטים אדומים ואלו הרוקמים אגדות ומשלים מדמותה של רחל. האם המציאותית, זו שלקחה את גורלה בידיה ומעולם לא נכנעה למסכנות ולשברון הלב, זו שלא ציפתה לנס ופעלה תמיד בשם המוסר והצדק, הפכה להיות דמות מסתורית, מחוללת ניסים, מעודדת חוסר אונים והתבטלות.

כמה חבל שאיננו מוכנים ללמוד על רחל אימנו מן התורה, ללמוד כי מדובר במי שבנתה את בית ישראל יחד עם אחותה, להבין כי רק בזכות נשים צדקניות שבכל דור אנו נגאלים מן המצרים שבכל דור, לא צדקניות בלעשות רצון בעליהן, לא צדקניות בהפרשת חלה או בהדלקת נרות שבת, אלא אלו המבקשות לתקן עולם ולהיטיבו, אלו המבקשות כרחל להיות חלק מן ההיסטוריה של עם היהודי, לא בזכות בעליהן, אלא בזכות מעשיהן הן.