שבת לך לך - שבת עמונה

הרב יאיר פרנק מבאר את סודו של המקום השני שאליו הגיע אברהם אבינו בארץ ישראל, בין בית אל ובין העי, וכיצד הוא מתקשר עם המאבק הנוכחי על הישוב עמונה וההתיישבות בכלל בארץ ישראל.

הרב יאיר פרנק , ט' בחשון תשע"ז

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

"וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה, בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'". המקום השני שאליו הגיע אברהם אבינו בארץ ישראל לא היה מקום ישוב מוכר (כמו שכם או חברון), ועל כן מתארת התורה את מיקומו בין שני ערים – "בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם". מדוע חשוב היה לתורה לציין במדויק את המקום ? מה מיוחד במקום היושב בין בית אל ובין העי ?

השאלה מתעצמת למקרא המשך הפרשה - כאשר חוזר אברהם ממצרים, שבה התורה ומדגישה - "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי". במקום זה גם נפרדו בהמשך הפרשה דרכיהם של אברהם ולוט (ואפשר שזו כוונת הפסוק "וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם" – היינו מקדם לבית אל, וכך ביאר פרופ' יהודה אליצור). במקום זה עצמו קיבל אברהם את ההבטחה על הארץ – "וה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם".

קודם שנתבונן למהות המקום, מעט 'גאוגרפיה מקראית' על קצה המזלג: בית אל מזוהה עם הכפר ביתין. ביחס למיקומה של העי נאמרו מספר אפשרויות ע"י חוקרים שונים: א) ח'רבת א-תל ליד הכפר דיר דבואן, ב) הכפר דיר דבואן עצמו, ג) חרבת מרג'מה (צפונית לכוכב השחר). לפי שתי האפשרויות הראשונות 'בין בית אל ובין העי' מתאים למיקומו של הישוב הצעיר גבעת אסף. ולפי האפשרות השלישית (המרחיקה את העי כ - 15 ק"מ צפונית מזרחית לביתין), הרי שהישובים הנמצאים כיום בתווך הינם עופרה ועמונה. בין כך ובין כך, מסתבר שהמקום שאליו עולה משם אברהם לראות את הארץ - צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה – הינו הר חצור הסמוך, שהינו ההר הגבוה ביותר בכל האזור כולו (1016 מטרים מעל פני הים). השערה זו מפורשת באחת מהמגילות שנמצאה באזור ים המלח מלפני כאלפיים שנה.

ועתה, נשוב למהות – מה משמעותו של המקום העומד 'בין בית אל ובין העי' ? לצורך כך, נתבונן היכן עוד מוזכר אותו המקום בתנ"ך:

בכניסת ישראל לארץ, נחלו ישראל מפלה במלחמה הראשונה על העי. מחד, יהושע מבין שהמלחמה על העי צריכה להיות טבעית, להבדיל מהמלחמה על יריחו, כפתח להנהגה הטבעית של כיבוש ארץ ישראל כולה. מאידך, בכדי לנצח במלחמה יש להיות ראויים לעזרה א-להית נסתרת. ועל כן, בעקבות חטאו של עכן, אומר הקב"ה ליהושע:  "לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם".

עומק החטא במעשה עכן לקחת מהחרם, מבטא מחשבה שהניצחון על יריחו בא מכוחם של ישראל בלבד, ועל כן אין צורך להחרים את כל שללה לשמים. אפשר שחטא זה התבטא בהמשך גם ביהירות לחשוב שאפשר לנצח את העי בעזרת שלושת אלפים חיילים בלבד (וכאן הקשר בין החטא הרוחני, לבין השגיאה הצבאית). יהושע והעם מבינים שהמלחמה היא בידי אדם, ויש להתכונן אליה כראוי מבחינה צבאית, אולם בנוסף לכך עליהם לבוא ראויים וטהורים כלפי שמים, בשביל לזכות לסייעתא דשמיא.

ואמנם, בניסיון השני יהושע מתכנן את הכיבוש בעזרת טקטיקה צבאית מתוחכמת – "וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעִיר". והנה, כאן אנו מגלים לפתע – האורב בימי יהושע הוצב באותו המקום בו אברהם אבינו עמד לפני ה' לפני מאות בשנים. ועל כך דרשו חז"ל – "אמר רבי אלעזר: לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט" (סנהדרין מד:).

בפסוק הבא אנו קוראים – "וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק". מה עשה יהושע באותו הלילה בעמק ? "אמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה" (מגילה ג.). כפי שביארנו, יהושע מבין עתה היטב, שניצחון יושג רק מתוך חיבור עמוק בין מעשה אדם וסייעתא דשמיא א-להית. ועל כן, בשעות ההמתנה הארוכות לקראת ההתקפה בבוקר, הוא לן בעומקה של הלכה.

ונראה, שזהו מהותו של המקום עצמו, העומד בין בית אל ובין העי. בית אל הוא המקום שעליו אמר יעקב – "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". העי לעומתו, הוא המקום המבטא את הארץ הגשמית, ועל כן נבחר להיות העיר הראשונה שנכבשת באופן טבעי, ללא נס גלוי. חידושו ומורשתו של אברהם אבינו הוא להיות – "בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי". לחבר בין השמים והארץ. ואמנם, לוט לא היה מסוגל לעמוד בעומק האתגר, ובחר בעושר הגשמי בלבד. "ויסע לוט מקדם - הסיע עצמו מקדמונו של עולם אמר אי אפשי לא באברם ולא באלהיו" (רש"י שם ע"פ המדרש). אך יהושע, דורות רבים לאחר מכן, כובש את העי מתוך שהוא לן בעומקה של הלכה, באותו המקום ממש בו עמד אברהם אביו בתפילה, ומחבר בין ספרא לסייפא. זהו סודה של ארץ ישראל, אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ, וזוהי האפשרות היחידה לזכות לכובשה ולישבה.

אנו נמצאים בעיצומו של המאבק על הישוב עמונה, והסדרת ההתיישבות בכלל. אנו מאמינים כי ארץ ישראל נענית דווקא למי שמבקש אותה כאברהם אבינו ויהושע בן נון, בכדי לאחד שמים וארץ, ולהקים בה ממלכת כוהנים וגוי קדוש. מכוח ההבטחה על הארץ שניתנה לאברהם אבינו בפסגת הר חצור, נתמלא עוז ואמונה להמשיך את דרכו. זו שעת מבחן גדולה לעם ישראל – ובעזרת ה' נעמוד בה.