המנהיג ששינה את העולם
המנהיג ששינה את העולם

1.

דמות משמעותית חדרה השבוע להיסטוריה.

מי שעקב אחרי ההתפתחויות, לא היה יכול שלא להתפעל מהתחזיות שקרסו. המנצח הגדול, כשהיה בתחילת דרכו, קשה היה למצוא מישהו שמוכן להצהיר שהוא "הדבר הבא". התייחסו אליו כאל משהו בר-חלוף. גם כשניסו לאחד את שורות המפלגה ולהציג חזית אחידה של "כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים", לא באמת התרגשו מכך שהוא מתעקש להישאר בעבר השני – בודד ועיקש בעמדתו. "פרידה זו עקרה היא", לעגו לו בקול והמשיכו כאילו איננו קיים.

רק כשהחל "לעשות נפשות" והשפעתו הלכה והתעצמה, לקחו אותו ברצינות וניסו לחסל אותו. כשזה לא הצליח ולמחנה תומכיו הצטרפו עוד ועוד חניכים, חשבו שעדיין, מדובר במנהיג מקומי ולא במישהו שבמבחן התוצאה יכול להשפיע על העולם כולו.

הסוף ידוע. "פתאום ככוכב זרח" ופער עצום התגלה בין מה שניסו להציג בתקשורת לבין מה שפיעם בלבם של האזרחים. מאברם הוא הפך ל"אב המון גויים" והוכתר כ"נשיא אלוקים הנאמן". הבריאה כולה, תולדות השמים והארץ, חבה לו את קיומה.

הלוואי ונזכה להמשיך את נצחונו.

2.

"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם", אומרת התורה בפרשת בראשית, וחז"ל, כבר פה מוצאים רמז למי שעתיד להיות "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים", אברהם אבינו: "בהִבָּראם" – אותיות "באברהם" (בראשית רבה). כלומר: הבריאה כולה (בשלוש מילים: "תלדות השמים והארץ") קיימת בזכות עמודו של עולם, אברהם אבינו.

מה הכוונה בזה? נכון שזכויות רבות שייכות לאברהם. גילוי האמונה והפצתה, שבירת האלילים, עשרה ניסיונות, ייסוד תפילת שחרית ועוד, אך עדיין, שבח כזה התולה את כל קיום "תולדות השמים והארץ" באברהם, נשמע מוגזם לכאורה.

כפי הנראה, השקפת עולמו של אברהם אבינו העניקה לעולם מימד חדש.

חז"ל מסבירים שששת אלפים שנות קיומו של העולם מתחלקים לשלוש תקופות עיקריות: התקופה הראשונה נקראת "אלפיים שנות תוהו". אחר כך מתחילה תקופה של "אלפיים שנות תורה" ולאחריה "אלפיים שנות ימות המשיח". המעבר משנות תוהו לשנות תורה, אירע כשאברהם אבינו הגיע לגיל 52. אז השלים אברהם את הכרתו בבורא העולם והחל להפיץ זאת ברבים. כך למעשה החלה תקופת התורה בעולם (אברהם נולד בשנת 1948 לבריאה, ובהיותו בן 52 מלאו לעולם אלפיים שנה. תמה תקופת "תוהו" והחלה תקופת התורה). לכן חז"ל מציינים ש"תולדות-השמים-והארץ" זה ראשי תיבות "תוהו". כך היה עד "בהבראם" – באברהם.

היקף הבריאה, "תולדות השמים והארץ", הוא דבר עצום. בלשון הקודש ישנה מילה אחת שמתאימה את עצמה לכל מה שנמצא ביקום: "דבר". כל עצם בבריאה, כל מה שחי, צומח או דומם, נקרא "דבר". מה שאתם מחזיקים עתה ביד, נקרא "דבר". אתם יושבים כעת על "דבר" מסוים ויתכן ועוד כמה רגעים תכניסו "דבר" מאכל לפיכם.

מדוע זה כך? מדוע כל דבר ודבר בבריאה נקרא על שם הדיבור? התשובה היא, מפני שכל דבר בבריאה מדבר משהו. "הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל".

הבעיה היא, שלדיבור אין שום משמעות כשאף אחד לא שומע אותו. תולדות השמים והארץ מנסים להשמיע קול, אך אין קשב. ממילא קיומם של הדברים חסר משמעות. במילה אחת: "תוהו". אברהם אבינו הפציע בעולם, התבונן בכל דבר ודבר ושמע נכון את מה שהוא אומר. מהדיבורים של הבריאה אברהם הסיק שיש מנהיג לעולם. לכן "תולדות השמים והארץ" חבים לו את משמעותם האמתית. בלעדיו, הם היו ממשיכים לדבר אך אף אחד לא היה שומע.

3.

ישנו סיפור חסידי ידוע שאחת לארבע שנים מסופר באדיקות ברחבי העולם היהודי:

 1916.

מערכת בחירות צמודה התנהלה בין וודרו וילסון הדמוקרט, לבין צ'ארלס אוונס יוז הרפובליקני. בבוקר שלמחרת הבחירות, יהודי חסידי שפרוש מהוויות העולם הזה ואין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ועבודת השם, ממהר להיכנס לתפילת שחרית ב'שטיבלך' בו הוא מתפלל מידי יום. והנה, במקום להזדרז כדרכו להתעטף בטלית ולהניח תפילין, נראה שמשהו מטריד את שלוותו.

הוא מביט אנה ואנה כמחפש מישהו שיוכל לתת לו את מבוקשו עד שלבסוף הוא יוצא החוצה וניגש אל קבוצת חסידים שעמדה ברחבת בית הכנסת ועסקה, איך לא, בשיחת חולין אקטואלית. "נו, כבר יודעים מי נבחר לנשיאות?", הוא שואל אותם בסקרנות משל היה אחרון הבטלנים בבית המדרש. החסידים שהכירוהו כמי שלא מדבר דברים בטלים וחס על כל דקה מזמנו, נדהמו לגלות שיצר הסקרנות כבש גם אותו ומיהרו לספק לו את מבוקשו: "כן. וילסון ניצח את יוז בפער קטן". החסיד הודה להם בחום ורץ לבית הכנסת כדי להתחיל להתפלל.

אחד מהחסידים לא הצליח להתאפק ומיד לאחר התפילה ניגש אל החסיד: "סליחה על ההפרעה", הוא פונה אליו. "אינני מבין את כבודו. נכון, חז"ל אומרים 'לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות', אבל עד כדי כך? לפני טלית ותפילין זה מה שמעניין אותך? מי נבחר להיות נשיא?".

חייך החסיד והשיב לו בעיניים בורקות: "בהחלט כן. על מי נראה לך שאני מכוון בברכת 'שלא עשני גוי', על העובד האריתראי שמנקה פה את השירותים? לא. בברכת 'שלא עשני גוי' אני מכוון על נשיא ארצות הברית. אני מודה לבורא העולם שלא עשני גוי – גם גוי חשוב כמו וודרו וילסון".

מאה שנה אחרי, נדמה שעם תום מערכת הבחירות של 2016, לאחר שנחשפנו מעט למועמדים, לתרבותם וליצריהם, הסיפור היפה הזה חדל מלהיות "סיפור חסידי" והפך להיות נחלת הכלל. קשה למצוא יהודי, יהודי פשוט ('בלעבת' בלע"ז), שעם היוודע תוצאות הבחירות השבוע לא בירך בהתרגשות: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שלא עשני גוי!".

שבת שלום!