דו קיום – החלום ושברו

הרב כהנא סולק מדרכם של הגזענים האמיתיים שבזים לאויב, ובחלום הבלהות שלהם על 'דו קיום', מביאים לשפיכות דמים מיותרת.

ד"ר מיכאל בן-ארי , י"ד בחשון תשע"ז

מיכאל בן ארי
מיכאל בן ארי
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

הלווייתו של שמעון פרס, גרמה זעזוע בקרב גורמים רבים. לא בגלל ההפתעה, שהרי פרס זכה לאריכות ימים . גם לא בגלל האובדן של מנהיג, שהרי פרק זה בחייו כבר היה מאחוריו.

מה שהניע את אמות הסיפים בתקשורת ובקרב פוליטקאים היתה התדהמה מהעובדה שחברי הכנסת הערבים סרבו להגיע להיפרד ממנו. ועוד הגדילו לעשות כשחרפו וגידפו אותו כאחד ממנהיג הכיבוש.

רוני דניאל הדעתן נזף באיימן עודה יו"ר הרשימה הערבית: 'הגיע הזמן שתהיו בני אדם'. דניאל כמו רבים מחבריו, משוכנעים שהערבים חייבים להיות אסירי תודה לשמעון פרס שבכל אחרית ימיו פעל לצמצם את הציונות למגדלי היי טק בתל אביב ונלחם לעוד ועוד ויתורים למען ה'דו קיום'. ההלם שהתפשט על פניהם של רוני דניאל וחבריו בערוץ השני כשאחמד טיבי הלם בהם בשבט לשונו, מסביר עד כמה ההנהגה בישראל לא מבינה את הערבים וגרוע מזה בזה להם.

אירועים מן הסוג הזה שבים ומזכירים את מה שהרב כהנא היה נוהג לומר ל'אנשי שלום' מן הסוג של שמעון פרס: "אני (הרב כהנא) מבין את הערבים והערבים מבינים אותי, אבל שנינו לא מבינים אתכם".

הממסד בישראל בנה לעצמו סטריאוטיפ של הערבי האידאלי. הערבי יקבל שיוויון בחינוך, העדפה במקומות עבודה, התעלמות מעבריינות בבנייה ובכל תחום אחר, ובתמורה הערבי יהפוך ל'ישראלי'. ישמח כשנפגיז את עזה, יבכה בדמעות שליש כשהאחים שלו מעבר לגדר ירצחו יהודים או יפוצצו אוטובוסים. לזה היה משיב הרב כהנא ואומר: "לא על הלחם לבדו יחיה הערבי". את האמת הזאת היה קשה מאוד לקבל, האמת שאומרת שלערבי יש זהות לאומית, שהוא מזדהה באופן טבעי עם גדולי שונאינו, שהוא זועם כשמטוסי צה"ל מפציצים בעזה או בלבנון, ששום דמעה לא נזלה ממנו כשאנחנו מיררנו בבכי כשנמצאו גופותיהם של הנערים החטופים.

על האמת הזאת, שילם הרב כהנא מחיר כבד מנשוא. הרדיפה הממסדית האכזרית, כללה כתבי אישום כוזבים ומאסרים, מעצר מנהלי, חקיקה ייעודית לפגוע ביכולת שלו לפעול, סגירת התקשורת בפניו ולבסוף פסילה מלהתמודד לכנסת.

הגזענים האמתיים שבזים לערבי וחושבים שקונים את הלאומיות של הערבי בתואר דוקטור או במכונית שרד של בזק, הדביקו לרב כהנא את קללתם.

בעומדו לפני בית המשפט העליון שדן בפסילת תנועת כך לרוץ לכנסת ה -12 (תשמ"ט), לאחר שעות בהם חזרה התובעת דורית בייניש על המילים 'גזען', 'נאצי', הואיל השופט שמגר לתת לרב כהנא לומר כמה משפטים. במשך שעות ארוכות בהם התנהל הדיון, ישבתי לידו, ראיתי כיצד העיוות והנאצות שהטיחו בו דוקרים בו כמדקרות חרב, וכשניתנה לו רשות הדיבור, הוא קם והשיב (ע"פ זכרוני) : 'אני לא נאצי, אני לא גזעני, אני פועל למען עם ישראל ע"פ תורת ישראל, למנוע כאן מרחץ דמים מיותר...'. אך גזר הדין היה חתום מראש.

הרב כהנא סולק מדרכם של הגזענים האמיתיים שבזים לאויב, ובחלום הבלהות שלהם על 'דו קיום', מביאים לשפיכות דמים מיותרת ומסכנים את קיומה של המדינה היהודית. כשהרב כהנא אמר: 'אין דו קיום איתם', זו לא היתה גזענות, זו היתה הבנה עמוקה של המציאות, הבנה שעד שהיא תחלחל גם אצל רוני דניאל וחבריו ההוזים תגרום לנו הרבה סבל מיותר.