מאז הושלך אברהם אבינו לכבשן האש מרחפת סכנת קיום על האומה הישראלית לאורך כל ההיסטוריה היהודית, כמו שאנו אומרים: "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם", ואכן בכל דור קם הצורר התורן המאיים על ישראל.

כך היה לאחרונה עד השואה האירופית והקומוניזם הסובייטי, שאז הניסיון לכלות את ישראל בא מצד האנטישמיות של עמי אירופה, והנה בתקופתנו, אחר מלחמת העולם השנייה, קם צורר תורן חדש לישראל המבקש לכלותו והיא האומה הישמעאלית, שניסתה תחילה במלחמה כוללת, ולאחריה באמצעי טרור, לחסל את המדינה היהודית שהוקמה מחדש בארץ ישראל.

גם אם עמי האסלם של היום אינם צאצאי ישמעאל, הרי הם מיחסים את עצמם אליו. שלושה שותפים היו בלידתו של ישמעאל ככתוב: "ישמעאל בן אברהם, אשר ילדה הגר המצרית, שפחת שרה לאברהם", בייחוסו של ישמעאל, נוסף לאביו אברהם ולאמו הגר, מוזכרת גם שרה. כי ישמעאל בא לעולם בעיקר בזכותה של שרה, שלא רק שהסכימה לתת את הגר שפחתה לאברהם, אלא אף יזמה את המהלך הזה.

מבלי להיכנס למניעיה של שרה במתן הגר לאברהם, שעליו עמדו המפרשים, הרי לפי כל הדעות היה במעשה זה של שרה ויתור גדול, בנכונותה לא רק להכניס צרה לתוך ביתה, אלא שבכך היא נותנת לאשה השנייה יתרון עליה, אם תצליח ללדת ילד לאברהם. מול אצילות נפשה של שרה מתגלה שפלותה של הגר, כשהגר גומלת לה על כך בזלזול: "ותקל גברתה בעיניה".

ולפי המדרש (ב"ר מה) לא די שלא הכירה טובה לשרה, אלא עוד השמיצה אותה ברבים באומרה: "שרי גברתי אין סתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחת נתעברתי". ובצדק התרעמה שרה ואמרה לאברהם: "חמסי עליך" ופירשו במדרש (שם): "למה אתה שומע בקלוני  ושותק".

יתכן ותכונותיה השליליות של הגר הן שהשפיעו על ישמעאל לרעה, שהרי טרם צאתו מרחם אמו, כבר אמר עליו המלאך להגר: "הנך הרה ויולדת בן... והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו". מה פירוש התואר "פרא אדם"? שהרי פרא־אדם אינו אדם הנוהג בפראות, כי אז היה צריך לקרוא לו אדם־פרא, אלא פרא־אדם מובנו שהפרא הוא חלק ממהותו של האדם, חסרון שהרבה יותר קשה להשתחרר ממנו, כי החיסרון אינו בא מהרגל קנוי מבחוץ אלא הוא חלק מטבעו של האדם. אמנם יש שמפרשים את הביטוי פרא־אדם של ישמעאל שאישיותו היתה חצויה, שטוב ורע שימשו בו בערבוביה, פעמים היה פרא ופעמים אדם, כשהיה פרא היה "ידו בכל ויד כל בו", וכשהיה אדם נאמר עליו: "ועל פני כל אחיו ישכון", (המלבי"ם). 

ואכן כל עוד היה ישמעאל בביתו של אברהם, היה ישמעאל הבן האהוב של אברהם, ובהיותו בן שלוש עשרה שנים עדיין ראה בו אברהם את יורשו ממשיכו, וגם כשהקב"ה מבשר לאברהם ששרה תלד לו בן, אין אברהם מתייאש מישמעאל אלא מבקש מהקב"ה: "לו ישמעאל יחיה לפניך". וגם כאשר הקב"ה מייעד את הברית ליצחק, גם אז אין הקב"ה משיב את בקשתו של אברהם ריקם והוא אומר לו: "ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאד מאד... ונתתיו לגוי גדול".

וכך רגיל היה לומר מורי ורבי הרב דוד כהן (הנזיר): שהסבל שאנו סובלים מהישמעאלים הוא בגלל הבקשה: "לו ישמעאל יחיה לפניך". ומצאתי סמך לדבריו במדרש הגדול (ויחי נ כא) שאברהם ננזף מכנסת ישראל על הבקשה הזו, וכך מובא שם: "בא אברהם ואמר לכנסת ישראל קומי וקבלי כוס תנחומין מהקב"ה, שכבר הגיע זמן נחמותיך, עתידה שתאמר לו: ממך איני מתנחמת שהנחת זרעי ובקשת על ישמעאל ועל זרעו ואמרת לו: 'לו ישמעאל יחיה לפניך' ורבו כחול הים וקמו עלי וציערוני ובזזו את כל עמלי". קשה היה לאברהם להיפרד מישמעאל, ודווקא שרה היא המזהה סימני סכנה ליצחק מישמעאל ודורשת מאברהם: "גרש האמה הזאת ואת בנה", דבר שאינו לרוחו של אברהם ככתוב: "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו".

והוא נענה לה רק אחרי שהקב"ה אומר לו במפורש: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". אלא שלזכותו של ישמעאל יאמר שחזר בתשובה באחרית ימיו (עיין רש"י בראשית כה ט), ונפטר מן העולם כצדיק (רש"י שם יז). אבל בינתיים העמיד צאצאים שלא היתה לו שליטה עליהם, ואחר פטירתו הם שהמשיכו את תרבות "ידו בכל ויד כל בו", תרבות שנמשכת עד היום, וספק אם באופק הנראה לעין נזכה שגם צאצאיו ילכו בדרכי אביהם ישמעאל וישובו בתשובה