מלחמת אש

הרב משה צוריאל , כ"ו בחשון תשע"ז

הרב משה צוריאל
הרב משה צוריאל
צילום: עצמי

העיתונות מדווחת כי ע"י תבערת אש שהציתו הפורעים הערבים יצאו מכלל שימוש 575 דירות בחיפה עצמה [נוסף על מה שהוזק כליל בשאר מקומות ישראל] וכשבע מאות משפחות נותרו בלי דירה [בחיפה בלבד].

ודאי וברור שאין לתלות זאת בחטאי האנשים ההם, כי זו היא "מכת מדינה", עונש כללי. כדברי חז"ל בנושא אחר "בכל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרלומוסיה באה לעולם והורגת טובים ורעים" (מדרש בראשית רבה כו, ה) [הקדימו טובים לרעים].

"אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה" (בבא קמא ס, א). לכן אם רצוננו ללמוד לֶקַח ממה שהקב"ה מחנך אותנו (וכדברי רמב"ם תחילת הלכות תעניות, כי כך היא חובתו להתעורר וללמוד לתקן את מעשינו) עלינו לדון על חטאי הכלל, ולא על היחידים שניזוקו.

ומעולם וּמִתָּמִיד חיפה שִׁימשה לישראל דוגמא נפלאה של דו-קיום עם בני דודינו הערבים. כדברי הרב זיינין (חיפה) בעיריית חיפה מי שדובר ערבית עם הפקידים ישיג מבוקשו יותר בקלות. באוניברסיטה, ברפואה בכל מקצוע של מלומדים היה יחס סובלני וגם מעדיף לאוכלוסיית המיעוטים. ופתאום דוקא בחיפה באה עלינו הקטסטרופה הזאת?

אלא חזרנו לדברי התורה (במדבר לג, נה) שאין לנו להשאיר בארצנו אֶלֶמֶנטים עוינים הרוצים לכלותינו. על פי ההלכה אפשר להשאיר בארץ רק נכרים שהם שומרים שבע מצוות בני נח, ושהם מקבלים ברצון שלטון יהודי בארצנו. מי שממלא שתי דרישות אלו הרי הוא גר תושב, ועלינו לחוס עליו (בבא מציעא עא, א), ולעזור לו בכל אופן אפשרי. ברור לי כי אחוזים גבוהים של בני דודנו שבארצנו רוצים שלום איתנו. במאמר זה מדובר על האלמנטים הטרוריסטים.

אלא מה? כל ממלאי תפקידים בדרג הפוליטי בישראל, זה חמישים שנה, נהגו יד רכה נגד פורעים. בזמנו הציעו לשמעון פרס לקבור בעור חזיר את הטרוריסטים שנהרגו, וזה ירתיע טרורסטים פוטנציאליים. הוא סירב מחמת "טעמים הומאניים".

הציעו בכל דור ודור להרוג את הרוצחים, וכפי שכבר נחקק בחק בעת יסוד מדינתנו. ומשרד המשפטים סירב לקיים זאת. הציעו לא להחזיר למשפחותיהם את גופותיהם של הטרוריסטים, ושוב סרבו מנהיגינו, מטעמים "אנושיים". ומה נדבר על שחרור ההמוני של אלף מחבלים תמורת אדם אחד. והרי אח"כ נהרגו כמה יהודים ע"י אותם הרוצחים המשוחררים!

מה שמנהיגינו הפוליטיים אינם מבינים היא שארץ זו היא שלנו כפי דברי תורתנו (וכפי שציינתי בספר "אוצרות התורה" סוף בהר, זה הוזכר 86 פעמים בתורה!). אילו היו מנהיגינו אומרים לאומות העולם שאנו איננו לסטים אלא חזרנו לנחלת אבותינו; ואנו סומכים על ספר הספרים התנ"ך, לא היו אומות העולם מבזים ומתנגדים ומצירים את רגלינו.

עוד טעות טועים מנהיגינו. בתחילה (לפני חמישים שנה) קראו לטרור "אירוע". אח"כ מוסרי החדשות דברו על "צעירים המתפרעים". אח"כ, כעבור זמן רב,  כבר השתמשו במלת זיהוי "טרור". אבל גם זה אנדר-סטייטמנט. רבותי! מלחמה לפתחינו! אויבינו, שהם מאמינים אדוקים בדת שלהם, רוצים להכחיד את כולנו, ולא יירגעו ולא ישתקו עד שישיגו שלטון עד חוף הים התיכון. עד מתי נהיה עיורים לאמת?

במלחמה כמו במלחמה. אין לשפוט את הטרוריסטים הנלכדים במשפט אזרחי ויכולת ערעור לבג"צ ועוד סממני חולשה מצדנו. אלא יש להחיל עליהם משפט צבאי, עם כל חומרת הדין, כולל עונש מות.

וגם צריכים להחיל רבונותינו על כל שטחי ארץ ישראל. אסור למנהיגינו להמשיך ולגמגם. ניסינו דרכי הפיוס ורכות-תגובה, ולא הועלנו.

טוב שהקב"ה "שפך חמתו על עצים ועל אבנים" וב"ה לא היו לנו אבידות בנפש עד כה. אבל חלילה להמשיך בחטא של אותה דרך הנלוזה, בה הלכנו עד כה.