בין "איש תם" ל-"אחיו אני ברמאות"

הרב שלמה רוזנפלד , כ"ח בחשון תשע"ז

הרב שלמה רוזנפלד
הרב שלמה רוזנפלד
צילום: עצמי

החיים מזמנים לנו התמודדויות, המעמידות אותנו בצורך להיות שונה ממה שאליו אנו שואפים. לעיתים, אנו נאלצים להתנהג בקושי חיצוני אל הילד או התלמיד, כדי לחנכו ולהביאו לשינוי בהתנהגותו, "חושך שבטו שונא בנו, ואהבו שחרו מוסר" (משלי יג, כד).

מצב מלחמה דורש מאתנו להיות נחושים, לפגוע באויב, אף שבחיי היומיום אנו מתרחקים מכל אווירת מלחמה והדרישות הקשות הנספחות אליה. מצד אחד, הרבה מצוות נזכרות בהקשר של מלחמה, על מנת לשמור על רמת קדושה ומוסר גבוהים, כגון: "בל תשחית", קריאה לשלום, צניעות, קדושת המחנה.

מצד שני, ברגע שיצאנו למלחמה, המטרה והדרך ברורים ונחושים, כנזכר ברמב"ם מלכים ז, טו: "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה".

יעקב מתגלה בפרשתנו, בשני כינויים מנוגדים: מצד אחד, הוא נקרא "איש תם", מצד שני הוא נוהג בעורמה בהתמודדותו עם עשיו: הן בדרך של שידול בנזיד עדשים, והן בעורמה המעבירה לו את ברכות יצחק, המתאר זאת לעשיו, בעת שגילה הדבר: "בא אחיך במרמה". יעקב נאלץ לעשות זאת בציוויה של אמו, על פי התשובה של ד' שניתנה לה: "ורב יעבד צעיר".

גם בפרשה הבאה נאלץ יעקב להשתמש בעורמה. כאשר רחל מזהירה אותו מפני דמותו של אביה, לבן הארמי והרמאי (כט, יב) נאמר: "ויגד יעקב לרחל, כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא", ומבארת הגמרא בבבא בתרא (קכג ע"א): "אמר לה: אחיו אני ברמאות". למרות זאת, לבן הצליח לרמות אותו בנישואיו וכן בעבודתו, כתיאורו לפני נשותיו (לא,ז) "וַאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶחֱלִ֥ף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים". לכן הוא נאלץ לברוח ללא רשות חותנו: "ויגנב יעקב את לב לבן הארמי".

לעיתים, אנו נאלצים להיות יעקב: "ויעקבני זה פעמים" (כז,לד), כלומר, ללכת בדרך העוקבת, שהיא דרך מלאה חתחתים ומסוכנת, הגובה מחיר יקר, כפי שקרה ליעקב, בשנאתו של עשיו ובמרדף של לבן. כמו כן, הבנים שלו, שמעון ולוי, אף הם עקפו אותו במעשה שכם ובשנאת יוסף, כאשר הם לא ידעו את הגבולות הברורים בדרך זאת.

אך אנו שואפים להיות "ישראל" ! כדברי המלאך של עשיו שנאבק עם יעקב, בחזרתו לארץ ישראל. הוא הבין והודה ליעקב כי הוא חייב להתנהג בשתי הדרכים הללו: גם במובן של "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (לב,כט), כלומר, במובן של עמידה זקופה מול אויבינו ועולמם הרוחני. וגם במובן של ישרות של ד', והליכה בדרך של יושר וצדק: "איש תם", כי רק אנו מייצגים אותו, בכל אורחות חיינו.

זהו השילוב הנדרש מאתנו היום, בבנייתנו את ארץ ישראל. אמנם, הדבר נכון בעיקר כלפי חוץ, כלפי אויבינו. אך כלפי פנים, יש למעט בשימוש בדרך האילוץ, כי לבני ארץ ישראל יותר נכון להשתמש ב"מקל נועם" מאשר ב"מקל חובלים" (סנהדרין כד ע''א). הצגה ברורה ועמוקה של אורחות עמנו בתקופה של גאולה, תוך עמידה על אווירה נעימה ודרך ארץ, זהו השילוב המתאים יותר בארץ ישראל.