בין הליכות והליכים

מאז ומעולם היו פולמוסים בעולמה של היהדות בענייני עגונות

נפתלי ורצברגר , א' בכסלו תשע"ז

עו "ד נפתלי ורצברגר
עו "ד נפתלי ורצברגר
חזקי עזרא

לפני שנים רבות, במדרשית נעם בפרדס חנה, נפגשתי פגישה בלתי אמצעית עם דפי הגמרא.

דווקא במסכת האופטימית והמרגשת הקרויה "גיטין", מורינו ורבינו דאז הרב יוסף קרביץ ז"ל, שריד לתלמידי ישיבות ליטא, הרבה לקונן עלינו תלמידיו שראשם נתון היה באלף ואחד עניינים מלבד מסכת גיטין, כי תפילתו מידי יום "ולא ניגע לריק" אינה מתקבלת וכל מאמציו להרביץ בנו תורה ויראה מעלים חרס.

השבוע נזכרתי ברב קרביץ ובניסיונותיו להסביר לנו את החריגים לדיני הראיות ולכללים הרגילים של הדין בנימוק "משום עיגונה הקילו בה רבנן", היינו כשיש חשש לעיגון אישה עושים שמיניות באוויר, עוצמים עין מכאן ונדחקים מאידך כדי להתיר אישה מעגינותה ולפתוח פתח לפרק ב'.

ידיעה קטנה בעיתון האירה את דמותו של הרב קרביץ המנוח והיא הודיעה על הקמת הרכב מיוחד של דייני בית הדין הגדול בירושלים שידון בערעורו של פלוני אלמוני על פסק דינו של ביה"ד הרבני בצפת בו זיכה בית הדין מתן גט לאשה שבעלה נפגע בראשו והפך "צמח".

בראש ההרכב שנתן את פסק הדין עמד הרב אוריאל לביא שעד מהרה מצא את עצמו בלב סערה, מכאן שבחים וצהלולים לעוז הרוח ולנאורות שהפגין, ומאידך פשקוולים, חרפות ונאצות לפסק הרפורמי.

דורשי רשומות וטוקבקים הוסיפו וסיפרו כי ציוניותו של  הרב לביא, יחד עם הפסק, הכניסוהו לרשימת חיסול וכי מינויו לקידום בביה"ד הגדול הינו בחינת יהרג ואל יעבור, ואכן בסבב המינויים האחרון נפקד מקומו של הרב לביא.

הרב לביא עצמו, במאמר שפרסם בשנתון "תחומין" הסביר את יסוד פסקו והתפלמס עם מבקרי הפסק שטענו בעיקר למדרון החלקלק שיש במתן גט כאשר הנותן אינו במצב רפואי המאפשר מצדו הבעת רצון חופשי. אני מודה שלא הצלחתי להבין עד הסוף במה נבדל "צמח" מאדם שאיבד את שפיותו ובשל כך נותרת אשתו עגונה עד שיתרפא אם בכלל, אבל תהיותיי וקושיותיי עם כל כבודן אינן מעלות או מורידות והעגונה נחלצה מן המצר.

מאידך לימדני הניסיון כי מינוי הרכב מיוחד ונרחב מאותת כי הפור נפל וכי סיכויי הערעור על פסק הדין אינם מבוטלים וחרב העגינות חוזר ומוטל על האישה.

מי הגיש את הערעור? מיהו בעל האינטרס שהאישה לא תצא לחופשי?- זאת לא נדע, כי בית הדין הטיל איפול על זהותו. לכאורה אין כאן צד שני שיש לו מעמד בדין האישי, והמשיג על פסק הדין ברובד העקרוני יכול לכתוב מאמר, פשקוויל או חוות דעת לדיון אקדמי. ערעור על פסק דין יכול רק בעל עניין להגיש (וראה איך שרה נתניהו אף שפסק הדין שקבע כי העסיקה באורח פוגעני את מני נפתלי מנועה מערעור על פסק הדין כיוון שלא הייתה צד להליך).

בית הדין הגדול לא רק שגה אלא גרם עוול בכך שלא דחה את הערעור על הסף ובכך שנתן חיסיון למערער הנכבד או שלא, והפקיר את האישה וגורלה.

אכן מאז ומעולם היו פולמוסים בעולמה של היהדות בענייני עגונות. בהקשר זה תיזכר פרשת הגט מקליווא שעורר סערה רוויה יצרים בעולם הרבני של המאה התשע עשרה כמו גם פרשת הממזרים שהרב שלמה גורן כיכב בה.

כאשר אתה רואה את הפוליטיקה התורנית, את קרבות ההשקפה הנכונה על גבם של הסובלות והכל לכאורה לשם שמיים אני רואה את דמותו של הרב קרביץ הקשיש רוכן על גמרתו ותוהה. מעניין מה הוא היה אומר...