האלטרנטיבה החשובה
האלטרנטיבה החשובה

בניגוד לרושם שיצרה התקשורת, הדבר המשמעותי ביותר שקרה השבוע, לא היה העברת חוק ההסדרה, אלא ההסכמה של נתניהו ושל היועץ המשפטי לממשלה, לדון בחבילת ההסדרה הנוספת, שהממשלה אמורה להפעיל במקרה ובג"ץ יפסול את החוק; מהלכים שקיבלו את הכינוי 'האלטרנטיבה האסטרטגית'.

בראש המהלכים הללו עומדת 'החלת תקנת השוק ביו"ש', שבו יופעל סעיף 5 בצו 59 גם ביהודה ושומרון. צו  זה קובע כיצד הממונה על הרכוש הממשלתי ינהל את הקרקע.

סעיף 5 אומר, כי אם הממונה טעה וחשב שהקרקע שלו, והיקצה אותה לאדם שלישי בתום לב, אי אפשר לקחת לאדם השלישי את הקרקע. במקום זאת בעל הקרקע המקורי יקבל פיצוי. בעבר טען היועץ המשפטי של מתאם הפעולות בשטחים, שלא ניתן להחיל את הסעיף על יהודה ושומרון, כי אלו מוגדרים 'שטח כבוש'. כעת הסכים היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט להכשיר את השימוש בסעיף 5. לדברי גורמים משפטיים, מהלך כזה יביא להכשרת 2,000 בתים המאויימים כיום בעקירה.

מהלך נוסף הוא שינוי פעילות צוות 'קו כחול' – צוות שבוחן מחדש את גבולות היישובים שנקבעו בעבר בידי פליאה אלבק ז"ל. הצוות הזה גרע לאחרונה שטחים נרחבים מהיישובים. ועדת ההסדרה במשרד המשפטים קבעה, כי צוות 'קו כחול' לא יוכל לבדוק תב"עות הנמצאות בתוקף. כפתרון לשטחים שכבר נגרעו תופעל 'תקנת השוק'.

הצעות נוספות הן המתווה הקפריסאי, הצעת 'איחוד וחלוקה' המציעה שטחים חלופיים לבעלי קרקעות שעליהן נבנו יישובים, ועוד. "יש כאן 6 רגליים שאמורות לתת פתרונות ל-95 אחוזים מהיישובים", אומר גורם משפטי.

לא מדובר בעוד חקיקה, אלא בהחלטות מינהליות וצווי אלוף, שיסדירו את רוב ההתיישבות. האלטרנטיבה הזו נדרשה, בגלל שהיועץ המשפטי מנדלבליט, השתמש גם בשבוע האחרון בכל במה אפשרית להפיל את החוק. בפועל הושגו גם חוק ההסדרה, וגם האלטרנטיבה האסטרטגית. "חוק ההסדרה והאלטרנטיבה האסטרטגית ביחד, זה למעשה יישום דו"ח אדמונד לוי", אמר לי השבוע גורם בכיר מאד במשרד המשפטים.

בעצם החוק יש ניסיון לעצור את בית המשפט מפסיקות שערורייתיות. בג"ץ, להזכיר, אינו ערכאה דיונית. לא נערכים בו דיונים. הוא פוסק על פי תצהירי הצדדים. נוצר מצב אבסורדי, שבג"ץ דן בעניינים שאותם חייבים לברר בערכאות נמוכות יותר.

וגם אם בג"ץ יפסול את החוק, בעצם פעילות החקיקה ישנה אמירה של כנסת ישראל, שהמתנחלים הם לא סוג ב', שהם אזרחים שווים כמו כולם, וצריכים להגן עליהם.

השבח לאביחי בוארון

השבחים על ההישג השבוע, ראויים לשורה של אישים. הראשון בהם, באופן מפתיע, הוא זה שהשבוע נלחם בכל כוחו בשינוי של חוק ההסדרה, שתקף מעל כל במה את ההצלחה של הבית היהודי – אביחי בוארון, יו"ר מזכירות עמונה.

אפשר להבין לליבו. האיש עומד לאבד בחודש הבא את ביתו, את יישובו, את כל עולמו. ובכל זאת, "בלי הלחץ הראשוני שהפעיל אביחי בוארון, בלי הפעילות שלו, לא היינו מגיעים לחוק ההסדרה," אמר לי השבוע אחד האישים המרכזיים בהעברת החוק, עובד מדינה (לא אדם פוליטי), שלא יכול לחשוף את זהותו. הלחץ של בוארון וחבריו אנשי עמונה, שלא ויתרו, הביא לשינוי החשיבה ש'לא עוד קומבינה' כמו שהיה במקרים קודמים, אלא שינוי תפיסתי כולל.

אירוע נוסף שהביא לשינוי החשיבה, היה בג"ץ נתיב האבות, שבו הורה בג"ץ על הרס בתים, רק כי 'תולעת' של שטח פרטי עוברת להם בתוך הסלון. פסק דין נתיב האבות, שקבע שהממשלה לא רשאית לבדוק את מעמד הקרקע, 'העלה את הסעיף' לעוסקים בנושא במשרד המשפטים. מאותו רגע הפעילות להסדרת ההתיישבות נכנסה לקצב מסחרר.

האירועים האמיתיים שלא שומעים עליהם

בדיונים ובישיבות הסגורות בבית היהודי, שעסקו בחוק ההסדרה, הותקף השר נפתלי בנט לא מעט, על כך שהוא הולך על סף התהום, מציב דרישות שאין סיכוי שיתקבלו, ומותח את החבל בצורה מסוכנת עד שייקרע. אבל כמו בפרשת המינוי של איילת שקד כשרת המשפטים, וכמו בטירפוד ה'פעימה' האחרונה של שיחרור מחבלים, גם הפעם בנט הלך על סף התהום בלי ליפול, מתח את החבל עוד ועוד – ומנע את קריעתו. חוק ההסדרה עבר. היועץ המשפטי קיבל את האלטרנטיבה האסטרגית. הממשלה לא התפרקה. יותר מזל משכל? – נפוליון כבר אמר בשעתו שהוא מעדיף גנרלים עם מזל.

זו היתה הצלחה נטו של הבית היהודי. למעט ראש הממשלה, שזה תפקידו, אף שר או ח"כ מהליכוד לא הקדיש את ימיו ואת לילותיו להצלת ההתיישבות כמו בנט ושקד, בצלאל סמוטריץ – ואורית סטרוק. כן, זו שלא נכנסה לכנסת כי נתניהו 'שתה' ערב הבחירות 4 מנדטים מהבית היהודי בהבטחות הסרק שלו, עבדה מאחרי הקלעים לצידה של איילת שקד, תוך ניצול נסיונה והבנתה המשפטיים וההתיישבותיים, בעיקר לקדם את האלטרנטיבה האסטרטגית.

ולכל אלו שטענו השבוע בלהט, שצריך להפיל את הממשלה בגלל עקירת עמונה, נגלה כאן שמשרד המשפטים עוסק בעתירות נגד ההתיישבות כמעט בכל שבוע. אין שבוע בלי איזו עתירה, רובן הזויות, של איזשהו אירגון שמאל, בלי להיכנס לפירוט.

במקרים כאלו ישנה חשיבות עצומה לתשובת פרקליטות המדינה. אם בעבר הפרקליטות היתה חייזר מנותק מהמדינה, נותנת תשובות עצמאיות בהתאם לדעות הפוליטיות, השמאלניות בדרך כלל, של בכיריה – ואז בג"ץ היה מאמץ את תשובות הפרקליטות ומורה על הרס יישובים או בתים – הרי כיום שרת המשפטים עוברת באופן אישי על כל תשובה, ומיישרת לכולם את הקו בהתאם ל'רוח המפקדת'. דמיינו לעצמכם שבמקום איילת שקד היתה יושבת על כסאה ציפי לבני. עשרות יישובים ואלפי בתים היו נפגעים. "תשובות המדינה הם האירועים האמיתיים שלא שומעים עליהם, כי לא קרה כלום", אומר גורם במשרד המשפטים.

על היועץ המשפטי לממשלה, נתחיל בגנות ונסיים בשבח. לחובתו של מנדלבליט עומדת העובדה, שכל הפתרונות שוועדת ההסדרה נתנה, נמצאות אצלו על השולחן מזה חצי שנה, והוא בחר לא לדון בהם. לזכותו ייאמר שהוא לא היועמ"ש הקודם ויינשטיין. "אצל ויינשטיין אפילו לא היינו נכנסים לחדר", אמר לי השבוע הגורם המשפטי, "וכאן, עם כל הביקורת על מנדלבליט, אנחנו בתוך החדר, כשהיועץ המשפטי מנדלבליט דן ושוקל, גם אם לא סיפק את כל הסחורה כפי שציפינו".