נתניהו הוא השמאל החדש

עו"ד אליקים העצני , י"ב בכסלו תשע"ז

דעות אליקים העצני
אליקים העצני
פלאש 90

ב"יומן" של 'מקור ראשון' (9.12.16) רשם העיתונאי שלום ירושלמי הישג נכבד למחנה הלאומי: הסופר א.ב. יהושע, גורו ואייקון של "מחנה השלום", מפנה עורף ל"חזון שתי המדינות" ומאמץ את תכנית בנט לסיפוח אזור C למדינת  ישראל.

הוא לא הגיע אל המסקנה הזאת מצד המחנה הלאומי, כי אם לכאורה מכיוון הפוך: כדי לשים קץ למה שהוא קורא "כיבוש".

תמיד חשבנו, שאלה שני כיוונים מנוגדים שלעולם לא ייפגשו, והנה - כמתואר בכתובת השילוח: "היכו החוצבים איש לקראת רעו, גרזן ליד גרזן ויזרמו המים..." והמים, מים זכים של ארץ ישראל השלמה.

לא כך רואה את הדברים מבשר הבשורה, שלום ירושלמי. כמי שראה את עצמו מביא בשורת - איוב, שם מעל למאמרו את הכותרת "ספינת הדגל טובעת". האיש, מבחירי העיתונאים בארץ, הוא אידיאולוג שמאלני שרוף, ויחד עם זה בעל יושרה. בדעותיו הוא קיצוני ובלתי מתפשר, אך את העובדות הוא מביא בדייקנות ובנאמנות.

על כן, מה שהוא רואה כטביעתה של אניית הדגל, אנו רואים כהצלתה והחזרתה אל נתיב השיט המקורי שלה, הציוני, אך על דיוק התיאור העובדתי של ירושלמי אנו סומכים.

ירושלמי מציג את א.ב. יהושע כ"ענק רוח", "הוגה מדיני חשוב" וגם "מורה ומתווה דרך עבור אנשי השמאל" ועובר אל סיפור המעשה: יהושע דן עם נשיא המדינה במשך שעתיים על הפתרון המדיני הרצוי, הם הגיעו להסכמה ביניהם.

על מה?  

הנה חלק מן המונולוג של יהושע, מילה במילה: "האמונה שלי בפתרון שתי המדינות נמוגה... הפתרון הזה הוא בלתי אפשרי... אנחנו משלים את עצמנו. אי אפשר לעקור 450,000 מתנחלים משטחי C. את ירושלים אפשר לחלק? מישהו יכול לקבוע היום גבול בינלאומי בתוך העיר?"... "צריך לחשוב מחשבה קשה, מסובכת, צריך להתחיל אותה מירושלים. צריך שתושבי מזרח-ירושלים הפלסטינים יהפכו לאזרחי המדינה. בשלב השני צריך לתת אזרחות ל-100,000 פלסטינים שמתגוררים בשטחי C, עם ביטוח לאומי, שכר מינימום ושוויון בפני בית המשפט. אלה דברים קשים לאדם כמוני שהלך עם חזון אחר, אבל המציאות דורשת תשובה".

א.ב. יהושע אינו מסתיר, מה חולל בו את המהפך: "הכיבוש ממאיר את החברה הישראלית וצריך להוריד אותו, לצאת ממנו". כפי שאמרנו, באנו מכיוונים מנוגדים.

כמובן, שמתחת לדברים האלה יש אצל יהושע רובד אידיאולוגי. הוא רואה בתכנית הזאת, המקובלת על רוב הציבור הימני, "מדינה דו- לאומית". כנראה, שזה מה שאמור להכשיר אותה בעיני השמאל.

הנה דבריו: "המציאות הדו-לאומית הופכת להיות דה-פקטו... ישראל בתוך הקו הירוק היא מדינה דו-לאומית. 20 אחוזים מהתושבים כאן ערבים. עם כל המלחמות, הטרור והאינתיפאדות, יצרנו מציאות של דו-קיום..."

אלא, שדווקא מהדברים האלה יוצא, שמפגש המוחות עם יהושע הוא אמתי וההבדלים בינינו מילוליים בלבד. שאם המצב במדינת ישראל היום, 20% ערבים, זה מה שנחשב  אצלו ל-"דו-לאומי", אם לדו-קיום הוא קורא דו-לאומיות, אזי אין לו כל וויכוח עם "המחנה הלאומי", שאף הוא מחייב דו-קיום עם השכנים הערבים.

עד כמה קרוב היום יהושע להשקפת העולם של הימין, למרות דבקותו בקלישאה של "מדינה דו-לאומית", ניתן ללמוד מחילופי הדברים הבאים  שמצטט ירושלמי: שאלה – "אתה לא חושש מאיבוד הזהות היהודית?"

תשובת א.ב. יהושע – "האם ירושלים איבדה את הזהות היהודית שלה אחרי סיפוח מזרח העיר? להיפך, היא רק התחזקה!" 

איך הגיע הסופר למסקנתו המפתיעה? כך הוא אומר: "מאז 67' אני מאמין בחלוקת ישראל לשתי מדינות ובחלוקת ירושלים לשתי בירות... מצד שני, הסכסוך נמשך 140 שנה. כל המתווכים בעולם היו כאן, ושום פתרון לא נמצא. אנחנו גם לא יכולים לסמוך על ארה"ב או אירופה שיכפו עלינו הסדר. אף אחד לא יכפה כלום".

הנה כי כן, יהושע בחציבתו הגיע אל המים מתוך ייאוש, ואדם כמוני הגיע אליהם מתוך אהבה – אבל מה זה חשוב? העיקר שנפגשנו!

מי שחושב ש'חזון שתי המדינות' הוא עיקר אמונה מושרש מקדמת דנא של השמאל, לתשומת ליבו כמה ציטוטים מדברי רבין, ז"ל: 

"מדינה פלסטינית בגדה תהיה תחילת הסוף של ישראל" (1974).

"מדינה פלסטינית בין ישראל לירדן תהיה סרטן בלב המזרח התיכון" (ניזוויק, 1975).

ובכנסת, חודש לפני הירצחו: בריבונות ישראל: "ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים ואת גבעת זאב...גבול ביטחון בבקעת הירדן בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה...צרוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים... גושי יישובים..." ואשר ל- "ישות הפלסטינאית... אנו רוצים שתהיה פחות ממדינה, והיא תנהל באופן עצמאי את חיי הפלסטינאים הנתונים למרותה".

מי שהיה יועצו המדיני של רבין, ז'ק נריה, סיכם: "הוא דיבר על אוטונומיה פלסטינית".

זהו? תם הוויכוח בתוך עם ישראל? הקץ למלחמת האחים הקרה? שבו חזק על כיסאותיכם, שלא תיפלו: יש שמאל חדש, ואותו מוביל לא אחר מאשר בנימין נתניהו. בראיון לתכנית הטלוויזיה '60 דקות' הוא אמר את הדברים ההרסניים האלה:

"אני מקווה שהנשיא החדש, דונלד טראמפ, יקדם יחד עמי את פתרון  שתי המדינות. הייתי רוצה ש... יעזור לי בעניין זה."

על כגון דא אומרים באנגלית "להקיש על דלתו של השטן", ובכל זאת – שתיקה רועמת במחנה הלאומי. לא שואלים, מי הסמיך אותו לטמון לנו על סף המשטר האמריקני החדש את מוקש המדינה הפלסטינית, שהרי אפילו דיבור בלבד על "שתי מדינות" מחייב את המשך הקפאת ההתיישבות!

מה גם, ששום גוף מפלגתי או ממלכתי לא הסמיך את הקיסר החדש, בנימין הראשון, לקחת מעם ישראל את ארצו – על דעת עצמו!

אנחנו, הציבור, נצטרך מעתה ליישר לעצמנו את הראש. רבין ז"ל וא.ב. יהושע: ימין. נתניהו וקומץ חוצי קווים עימו: השמאל החדש...