קבלת המתווה - חילול השם

אנו נוהגים כגנבים על אדמתנו, בעוד האויב הפולש והגזלן נוהג כבעל הבית. לא פלא שהעולם מצדד בו ולא בנו.

ברוך מרזל , י"ד בכסלו תשע"ז

ברוך מרזל
ברוך מרזל
צילום: Hadas Parush/FLASH90

אקדים ואומר - אין לי טענות לתושבים הצדיקים של עמונה שניהלו מאבק הרואי תוך סיכון רכושם וללא ח"כ אחד שהיה לגמרי בצד שלהם, ומול עסקני יש"ע ו'אמנה' שמזרזים אותם להיכנע על-מנת שהם ירוויחו קופונים.

אין ספק שהמסירות נפש של תושבי עמונה הביאה להישגים אבל עצם קבלת הטענות השיקריות של הערבים מהווה חילול ה'.

המתווה משול לאדם שהחזיק באבן יקרה ביותר. חברו רצה לקנותה ממנו, אך בעל האבן עמד על שלו ואמר שאינו מוכן למכור אותה בעד שום הון שבעולם. האבן הייתה מוערכת ב-1,000 דולר, והקונה הגיש לבעל האבן שטרות מזומנים. הוא דחה אותו בבוז ואמר לו שבאמת ובתמים אינו מעוניין למכור.

הקונה שלף כמה שטרות נוספים, עד שהוכפל הסכום ל-2,000, אך בעל האבן נותר בשלו. הוא לו מוכן למכור. הסכום המוצע עלה ועלה, ועמד כבר על 100,000 דולר, אך בעל האבן אינו מוכן למכור. במר יאושו הציע הקונה מיליון ₪, ובכך סוף סוף ניאות המוכר למכור את האבן. סוכם שלמחרת הוא יביא את הכסף, והאבן תעבור לידו.

למחרת נדהם בעל האבן לגלות, שעה שהביא אותה לקונה, כי זה מחזיק בידו רק 1,000 דולר, כמו אותו סכום ראשוני שהציע בעבור האבן. "אבל סיכמנו על מיליון!", נזעק בעל האבן. "טעות בידך, ידידי" אמר לו הקונה, כשחיוך בלתי-מוסתר של שביעות רצון נסוך על פניו. "אתמול הוכח, כי אתה מוכן למכור את האבן, ולא כפי שטענת שלא תמכור אותו בעד שום הון. כעת אפשר לדון על המחיר...".

הסוחרים חסרי החזון ונעדרי חוט השדרה של "הבית היהודי" והליכוד מזמן כבר הסכימו למכור את עמונה. נשאר רק הדיון על המחיר. וכאן פעורה התהום שבין אלו המבינים את מהות המאבק על ארץ-ישראל לבין בנט, שקד, ביטן וחבריהם.

הויכוח על עמונה איננו הויכוח על מטר לכאן או מטר לכאן. הערבים, השמאל הקיצוני, הבג"ץ ושאר שונאי ארץ ישראל קובעים שיו"ש היא שטח כבוש והקרקע שייכת לערבים. הם מכירים בכיבוש הירדני ובשוד הקרקעות של מלך ירדן ולכן ישובים יהודים אינם חוקיים ביו"ש.

במקום להטיח בפניהם את האמת התורנית, המובאת ברש"י על הפסוק הראשון שבתורה, שהארץ היא של ה' ושהוא לקחה מן הגויים ונתנה לנו – אותם פוליטיקאים פרקטיים וריאליים מודים במעשיהם לטענות היסוד של הערבים ומנסים לקבל בתמורה "הבנה" לכך שפעלו ב"תום לב".

קבלת המתווה, לטענת עסקני יש"ע זמביש, בנט, סטרוק וסמוטריץ, הינו הישג. מזיזים את הישוב למשך שנתיים כמה מאות מטרים, בסך הכל מה הבעיה? לא ניכנס כאן לכך שכל אותה פשרה תלויה ברצון "הטוב" של בג"ץ, אשר את כל הרחמים שהיו בו כבר השקיע בבדואים בנגב. זהו אותו בג"ץ שעוין את ההתישיבות מאז ומתמיד, וקיים סיכוי גבוה שיבטל את חוק ההסדרה ואת מתווה אדמות נפקדים. 

אני גם לא נכנס לכך, שקיים גורם נוסף, ושמו בנימין נתניהו שמידת האמת אינה הצד החזק אצלו, ואשר יכול לשנות את דעתו בקלות, שהרי למילה שלו אין כל ערך. אחרי הרס הישוב, הוא ישנה את דעתו ולא יעמוד בהסכם (עוד שקר אחד, מה זה כבר לעומת החבילה השלמה שיש לו).

גם במידה ויתקבל ויבוצע המתווה, הרי זה חילול השם, ובלשונם של עשרות רבנים בראשות פוסק הדור מרן הרב דב ליאור שליט"א - קבלת המתווה יש בה זילות של "לא הודה בארצו!". אנחנו מתנהגים כגזלנים בארצנו! כך לא נוהגים בעלי הבית. 

כלל ברזל ביהדות הוא שברגע שהשאלה היא של חילול השם מול קידוש השם, הכל מתגמד, וראוי לסכן כל אינטרס אחר עבור קידוש השם וכדי למנוע חילול השם. ראוי עבור כך לאבד כמה ישובים, לא רק את עמונה, ובלבד שלא נודה בבעלותם של נכרים על ארצנו. אין כאן מקום לשיקולי כדאיות כאלו ואחרים.

משה רבנו שראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, יכול היה לחשבן, שמוטב לשתוק ולהשאר במעמדו בארמון, כך שיוכל לעזור לאלפי יהודים ולא רק לאחד. אולם הוא לא עשה חשבון זה. מרדכי היהודי הביא את כלל ישראל לידי סכנת כליה כאשר עבר לפני המן ולא השתחווה לו. ואף אם ננקוט שהייתה כאן עבודה זרה, הרי אף אחד לא הכריח את מרדכי להקרות בדרכו של המן! אך הוא הבין שיש כאן חילול השם.

גם מתתיהו ובניו המכבים לא עשו חשבונות של כדאיות כאשר הקיום הרוחני של עם ישראל עמד בסכנה, והם מסרו נפשם כנגד כל הסיכויים. בעוד ימים ספורים נחגוג ונציין את מסירות נפשם. כל ענקי האומה הללו ראו דבר אחד לנגד עיניהם – כבוד שמים. הם לא היו סוחרי נדל"ן כמו אנשי "הבית היהודי".

מעבר לכל מאבק על גבעה כזו או אחרת, יש כאן מערכה חינוכית אותה אני מפסידים. אחר חמישים שנות התנחלות, ניתן לקבוע בצער, כי לא הצלחנו להתנחל בלבבות, וזאת מכיון שהמסר שלנו מגומגם ואינו עקבי.

אנו נוהגים כגנבים על אדמתנו, בעוד האויב הפולש והגזלן נוהג כבעל הבית. לא פלא שהעולם מצדד בו ולא בנו.

הגיע הזמן להישיר עיניים אל הציבור, ללמד אותם את אותו רש"י שעליו בנוי כל מפעל ההתישבות בארץ כולה, לא רק ביהודה ושומרון, ולנהוג סוף סוף כבעלי הקרקע האמיתיים.