תושבי עמונה היקרים.
הנכם נדרשים להיענות לתביעה שהיא "עוול במשפט" שעל כגון דא זועק משורר תהלים:
"עד מתי תשפטו עוול ופני רשעים תשאו". ברגעים קשים כאלה, ראוי ללכת ב"עקבי הצאן" וללמוד מקדמוננו. מדרש תנחומא זה עתה, בפרשת "ויצא", מוליך אותנו בדרכם של ראשונים.
כך דבריו בתימצות:
בשעה שאתה רואה השעה חצופה, לא תעמוד נגדה אלא תן לה מקום,
שכל מי שעומד נגד השעה נופל בידה, וכל מי שנותן מקום לשעה, השעה נופלת בידו. נבות עמד כנגד השעה ונפל בידה.
אברהם נתן מקום לשעה, וברח מפני נמרוד מלך כשדים וחזרה השעה ונפלה בידו.
ויצחק נתן מקום לשעה בשעה שאמרו לו פלשתים לך מעמנו...וחזרה השעה ונפלה בידו
ויוסף נתן מקום לשעה ...וחזרה השעה ונפלה לפניו.
משה נתן מקום לשעה, שנאמר ויברח משה...וחזרה השעה ונפלה בידו.
ודוד נתן מקום לשעה שנאמר ויברח דוד מנויות ...וכתיב בברחו מפני אבשלום וחזרה השעה ונפלה בידו.
וכן יעקב שברח מפני השעה, ויברח יעקב שדה ארם (הושע יב יג), ונפלה השעה בידו,
שנאמר ויקח עשו את נשיו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו.
תכנית החלוקה של האו"מ קפחה אותנו מאד. אולם, לו דחינו אותה, לא הייתה קמה מדינת ישראל. עכשיו שקבלנו, נפלו לידינו חלקי ארץ מעבר למה שהוחלט.
הערים באר שבע, אשדוד, אשקלון, יפו, רמלה, לוד, עכו, כרמיאל, מגדל העמק, נצרת, בית שמש מבשרת ציון וראש העין, לא היו אמורות להיכלל במדינה היהודית . עכשיו שנתנו "מקום לשעה" נמצאות אלה ומשגשגות בידנו.
הערבים סרבו לתת מעבר להר הצופים. עכשיו בידנו גם הר הצופים וגם גבעת רם עין כרם. אנשי אלון מורה הועתקו ממקומם, ועכשיו גם איתמר נבנתה. פשרת סבסטיה הקימה את קדומים ואת כל השומרון אחריה. אנשים חשובים מאד התנגדו לפשרת סבסטיה, אולם היא צלחה.
קשה לנו מדוע "דרך רשעים צלחה", אך זה רק לזמן. איננו יודעים כמה זמן, בין מלחמת השחרור לששת הימים עברו תשע עשרה שנה. אך במבט לאומי – הדבר השתלם.
חזקו ואמצו, תנו מקום לשעה החצופה.
