זהירות! דבק מגע

איתמר סג"ל , י"ט בכסלו תשע"ז

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

דומה שלא לחינם התקבצו להן שלש פרשיות מביכות במיוחד, בשבוע אחד. מחד, נשיא מדינה שהורשע בעבירה חמורה של אינוס עת היה שר בממשלת ישראל.

כעת, לאחר חמש שנים מאחורי סורג ובריח, שם איבד את כל עולמו, את מעמדו ואת כבודו האישי, הוא עתיד לשוב לביתו, אבל וחפוי ראש. מאידך, קצין בכיר, פארה של הציונות הדתית שהואשם במעשי אונס מביכים בקצינה שהייתה תחת פיקודו הישיר עת היה מפקד חטיבה.

הקצין הבכיר הכחיש וכעת עומד בפני סגירת עסקת טיעון לאחר הודאתו בקיום יחסים בהסכמה עם המתלוננת. הקצין עתיר הזכויות שכמעט ואיבד את חייו למען עם ישראל מספר פעמים היה הדמות המתאימה ביותר לטופ של הטופ: כסא הרמטכ"ל. ברגע אחד איבד את הכל: את עתידו ואת כבודו, הכל הלך ואיש לא יזכור את גבורתו בשדה המלחמה. עוד זה מדבר וזה בא, וכבר התרחשה עלינו פרשיית הח"כ המטריד, בן למפלגת הבית, מזקניה ומוותיקיה, אדם עתיר זכויות וניסיון רב.

חבר הכנסת שהכחיש בהתחלה את כלל הטענות מן היסוד, שינה לבסוף את עמדתו, תירץ, התנצל והשעה עצמו מראשות ועדת החוקה היוקרתית. כל זכויותיו של הח"כ לא ייזכרו לו בעת הזו, וכמה חבל לאבד חיים שלמים וארוכים ברגע אחד. כמה הפסד. כמה הפסידו הם, כמה הפסדנו אנו כחברה עת מאבדים אנשים טובים ומוכשרים את מעמדם, עת מפסיד עם ישראל כולו את כשרונם.

צרוף הדברים, לטעמי, כמוהו כתובע מאיתנו לפקוח את העיניים ולהפסיק לטמון את הראש בחול: החברה המעורבת החילונית, קל וחומר הדתית, חייבת לשים לעצמה גבולות. יחסי עבודה בין גברים ונשים – כן. מפעל או חברה בהם עובדים גברים ונשים יחדיו – אפשרי. נורמליות של חיים בעולם בו חיים גברים ונשים במרחב ציבורי אחד – בודאי. אבל קצין בכיר במערך הלוחם שמצמיד אליו רלשי"ת, בחורה צעירה רווקה ונאה שצמודה אליו לכל מקום אליו הוא הולך ביום ובלילה, כפי שקורה במערך הלוחם, שלא יתפלא אם אט אט הוא נמשך אליה עד שהדבר יוצא משליטה, יהיה האדם הכי תורני בעולם.

איש ציבור, יהיה זה שר או חבר כנסת, הממנה תחתיו עוזרת צמודה, יועצת או דוברת אישית, אין לו אלא להאשים את עצמו אם בסוף הקרבה היתירה הזו, יחד עם השילוב הקטלני של הלחץ האדיר בעבודת המחוקק בתיבול מסוכן של מעמד ושררה יהפכו יחד למדרון חלקלק שממנו אין חזרה.

את דברי חכמים אודות האפוטרופוס של העריות שאחר שנים רבות עדיין לא נמצא, רבים יודעים לצטט, אך כנראה שזה פחות פוליטיקלי קורקט גם לקיים. חלק טוענים ש'חשוב להתמודד עם היצר ולא לברוח' ויש שישלפו את הנשק הטוב מכולם של איסור הדרת הנשים.

מאד לא נעים להסתכל במראה ולהודות בחולשה שלנו, בחוסר הביטחון שלנו לשלוט בתאוה מתפרצת ובצורך לשים גדרות. אני כשלעצמי מעדיף להכריז על היותי חלש שלא יכול להתמודד, חשוך ומדיר נשים או כל מה שתרצו, ובלבד שלא אאבד את עולמי, את משפחתי ואת כבודי כאדם ברגע אחד של תאוה בלתי נשלטת.

אם לא נעים להודות בחולשה, מה טוב מה נעים: ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. אפשי ואפשי, אך מה אעשה, והקב"ה גוזר עלי. "אשר יעשה אותם האדם – וחי בהם". מי שההלכה הפשוטה לא מטרידה את מנוחתו, נא לא יתלונן אם בחר להטריד נשים העובדות תחתיו.

אם חבר כנסת אינו יודע לשמור על העיקרון הברור לפיו אדם ירא שמים אינו נוגע באשה שאינו שלו כלל, לא בנגיעה סתמית וקל וחומר שלא בנגיעה של חיבה, שלא יתרץ תירוצים אודות חיבוקים שלא הובנו כהלכה, כיון שבדיוק לשם כך, ניתנה ההלכה.