כן! לפתוח מחדש את תיק עמונה   

יוסי בלום-הלוי , כ"ב בכסלו תשע"ז

יוסי בלום הלוי
יוסי בלום הלוי
צילום: עצמי

בעקבות שידור התכנית "המקור" בערוץ 10 תחת הכותרת "תיק עמונה נפתח - כך באמת הוקמה עמונה" החלטתי להציג את האמת העובדתית על ההתיישבות כתשובה לשקרים ולעיוותים שהוצגו על ידי רביב דרוקר וברוך קרא.

גילוי נאות: כמנתח מערכות מוסמך ניהלתי בשנים 1989-1987 את פרויקט המחשוב של מערכת רישום המקרקעין ("הטאבו") עבור החברות Team ו - IBS. במכרז של משרד המשפטים זכתה ההצעה אותה הגשתי במקום ראשון בכל ההיבטים של הכרת התשתית ההיסטורית והמשפטית של ניהול המקרקעין בא"י בתקופה העות'מאנית, המנדט הבריטי, והירושה אותה קבלה מהם מדינת ישראל, אשר ממשיכה לפעול על פיה גם בעצם ימים אלה.

פרויקט רב היקף זה חייב מחשוב של ספרי אחוזה העות'מאניים על פי חוקי המקרקעין שהיו תקפים בשתי תקופות עיקריות, בהם חוק הסדרת המקרקעין של א"י על ידי המנדט הבריטי שהתבסס על שיטת קאדסטר (מודד צרפתי). אם השיטה העות'מאנית הייתה שיטה של מדידה בלתי מדויקת על פי עצמים המצויים בשטח, השיטה הקאדסטרית היא שיטת מדידה מדויקת של גוש, חלקה ותת חלקה בתוכה.

שתי השיטות תקפות עדיין במדינת ישראל, הן ספרי האחוזה העות'מניים והן החלוקה הקאדסטרית המוסדרת. החקיקה הקיימת מבוססת לפיכך על הגדרות משפטיות שמקורן הוא סוגי הקרקעות הבאים (מקור ויקיפדיה):

מוּלכ - קרקעות בבעלות פרטית מלאה של אדם.

מירי - קרקעות שגופן וזכות הבעלות שעליהן נמצאת ביד המדינה המוחכרות לתקופה ארוכה ללא הגבלת זמן לאנשים פרטיים.

מווקפה - קרקעות מולכ ומירי שהוקדשו לצורכי דת (כל הדתות).

מתרוּכה - קרקעות בבעלות המדינה המשמשות לצורכי ציבור, כדוגמת דרכים, נהרות, גשרים ומבני ציבור. סוג נוסף המשתייך להגדרה זו הוא קרקעות שהוקצו לבני ישוב מסוים, לדוגמה אדמת מרעה ציבורית.

מוואת - קרקעות בבעלות המדינה שהן קרקעות בור ואינן משמשות לחקלאות, הנמצאות במרחק מה מאזורי ישוב או באזורים שוממים. הפרשנות המנדטורית דורשת התקיימות 4 תנאים כדי להגדיר קרקע מסוג זה: שטח בור, הקרקע אינה רשומה על שם אדם פרטי, הקרקע לא הוקצתה לבני ישוב מסוים, והמרחק לשולי היישוב הקרוב (כפי שהיה היישוב בנוי ב־1858, בהתאם לפרשנות המצמצמת שהובאה לעיל לגבי אדמות 'מירי') עולה על כ־2.5 ק"מ.

סוג נוסף של קרקע בבעלות המדינה הוא ג'יפתליק. אלו היו אדמות בבעלותו הפרטית של הסולטאן שרכש אותן אחרי הכנעת איברהים פאשה ב - 1840. בארץ ישראל השתרעו אדמות אלו בעיקר בעמק בית שאן ובקעת הירדן וכן בתל ערד. אחרי מרד הטורקים הצעירים ב-1908 הפכו אדמות אלו לאדמות מירי.

כל ההקדמה הזו מיועדת לתת פרשנות למעמד הקרקעי של שטחי א"י כולם, מהירדן לים בתחומי המנדט הבריטי ומדינת ישראל ללא הבדל.

עוד דבר שיש לקחת אותו בחשבון משוואת הבעלות על הקרקעות בשטחים המוחזקים מ-1967 שהכיבוש הירדני והמצרי של שטחים אלה היה כיבוש לא חוקי המנוגד לחוק הבין-לאומי, ואם נוציא מהמשוואה הזו את שטחי עזה, הרי ענייננו הוא מעמדם של שאר שטחי יהודה ושומרון. חשוב לציין כי אחרי שחרור שטחים אלה ביוני 1967 לא החילה מדינת ישראל בשל קוצר ראותה המשפטית-מדינית את ריבונותה על השטח, ולא חמור פחות מכך, שהכירה בחוק הירדני כתקף, חרף היותו בלתי חוקי בעליל.

אליקים רובינשטיין, אז היועמ"ש וכיום שופט בבית המשפט העליון, הציג לבג"ץ, בתשובה לטענות הערבים, כי מדובר בשטחים כבושים, "כי השטח איננו כבוש במשפט הבין-לאומי אלא שהתושבים נתונים תחת כיבוש".

עתה נברר את הסוגיה של הבעלות הערבית על שטחי עמונה כדגם לטענות השקריות של ערוץ 10 שכלל לא ניסו להתמודד עמן בהצגת ממצאים עובדתיים:

האם הוכחת הבעלות על הקרקע בבג"ץ מבוססת על נסח מקרקעין תורכי/מנדטורי כלשהו?

אם כן, האם מקור הבעלות היא מהסוג מולכ, מירי בהחכרה לפרטיים, או לפחות מוואת, לפי כללי המרחק בין הכפר הקרוב - סילואד למשל הקרוב לעמונה?

בראיון של אנשי ערוץ 10 עם דרור אטקס ("מלשינון" שלום עכשיו כדברי המתנחלים) הוא הציג במחשבו האישי שכבות מיפוי אותם קיבל לדבריו מהמינהל האזרחי ובהם חלקות ממוספרות בחלוקה מטרית מדויקת (קאדסטרית).

שני המראיינים לא התמודדו עם השאלה המרכזית בסוגיית הבעלות - על מה מתבסס מסד הנתונים של המינהל האזרחי בקביעת הבעלויות, ומהן מקורות הבעלות שאותם הציגו לבג"ץ - הן המראיין "השמאלני" והן של עמיתו הדתי לשם "איזון" (רוזנר כמדומני, המציג עצמו "כימני לכל דבר אבל כאדם המאמין בצדקת הטענות על הבעלות הערבית של תושבי סילוואד).

ברמאללה מצויה לשכת רישום מסים ירדני (מאלייה) וחלק גדול מהקרקעות, שאינן מוסדרת בטאבו מנדטורי, והן רשומות ברישום ירדני זה, שקיים ספק רב בחוקיותו, וכמו כן זו ראיה לכאורית בלבד לגבי הבעלות, מאחר שהרישום  שם מאוד לא מדויק מבחינת גודל השטח, וכמו כן אין מפות המסמנות היכן השטחים המתוארים ברישום. אם בן אדם רשום בחלקה X בגוש Y, אז יש רק מפות של Y אבל אי אפשר לדעת איפה החלקה נופלת בתוך הגוש, ומסיבה זו הקרקע לא באמת "פרטית".

בין השנים 1992-1977, הובילה עו"ד פליאה אלבק ז"ל, מי שהייתה אז ראש המחלקה האזרחית בפרקליטות, תהליך של מיפוי אזורי יהודה ושומרון. בכל האזור העצום הזה של קרקע לא מוסדרת, הכריזה המדינה לאורך השנים על הקרקעות שלא היו מעובדות כאדמות מדינה, כלומר המדינה רשמה אותן על שמה. "לחילופין, במקומות שהמדינה לא הספיקה לרשום על שמה, ישנן אדמות סקר – אדמות שראויות להיות מוכרזות כאדמות מדינה מכיוון שהן לא מעובדות, אך הן לא סיימו עדיין את התהליך של ההכרזה, ונשארו כמוגדרות בשלב הסקר – תהליך הבודק אם ישנם טוענים לבעלות על הקרקע .

יש לציין שפליאה אלבק הלכה בכל מקום לחומרה, וכל קרקע שנראה היה לה כי עובדה אי פעם, בלי לבדוק אם אכן יש לה בעלים רשמיים או לאו, היא כלל לא הכניסה להליך הרישום. פליאה אלבק, השאירה שטחים נרחבים נטולי הגדרה, אולם בשנים האחרונות, לקח בג"ץ את הנושא צעד קדימה: כל קרקע שאיננה אדמת מדינה או סקר, ואיננה רשומה בטאבו, הוא החליט "להגדיר כקרקע פרטית של ערבים. (מבוסס על מאמר של עו"ד ניר צבי)

מסיבה זו פעמים רבות תופסים כפריים שטחי מדינה ומעבדים אותן, ואז טוענים לבעלות בתוקף "חזקה". האם אין שטחי עמונה בקטגוריה זו?

לאחר מלחמת העצמאות נחקק חוק מדינת ישראל לתפיסת נכסי נפקדים וחוק זה תקף ולא בוטל מעולם על ידי הכנסת. ונשאלת השאלה: מדוע לא הפעילה מדינת ישראל את חוק נכסי נפקדים על שטחים כגון אלה של עמונה ושל ישובים רבים המצויים בסכנת הריסה על ידי החלטות בג"ץ המוטות פעמים רבות על ידי גורמים עוינים למדינת ישראל - כולם במימון מדינות זרות וגורמים עוינים.

ועוד נזכיר לאנשים מסוגו דרור אטקס, שהסכמי סן רמו והמשכם בהסכמי המנדט 1922 בחוק הבין-לאומי מבוססים על הכרת חבר הלאומים/האו"ם בשטחי א"י המערבית כבית הלאומי של העם היהודי – ומשמעות הסכמים אלה - שיש למדינת ישראל טענות מוצקות ותקפות לריבונות על שטחים אלה, מה עוד שבפשטות שטחים אלה לא נכבשו משום מדינה מאז שוחררו מידי התורכים בתום מלחמת העולם הראשונה, והן מבוססות על הסכמים בינלאומיים (כתב המנדט) בהם התחייבה בריטניה במפורש לדאוג להקמת מדינה יהודית בא"י, ולהבטיח עלייה והתיישבות, לפחות בשטח המערבי של מפות ארץ ישראל-פלשתינה הנכללות בכתב המנדט.

דבריו הנואלים של אטקס, "שאנו מדינת-אפארטהייד אם נסדיר את השטח", וכן "שהמתנחלים הם אנטישמים בדיוק כמו הגרמנים, שאתם לא הייתי מוכן לשתות קפה בתקופת ליל הבדולח" - מלמדים עד איזה עומק הגיעה הבוגדנות המוסרית ושנאת החינם של השמאל הקיצוני בישראל.

דוח הוועדה המשפטית של אדמונד לוי המנוח, על זכות ההתיישבות ביו"ש מובן שלא הוזכר כלל בתחקיר השקרי והמוטה של ערוץ 10 אבל דו"ח של פקידת פרקליטות נמוכת דרג של עוה"ד טליה ששון, המוסרת לאריאל שרון את דו"ח המאחזים, מוצג גם מוצג בתרועה גדולה בראיון השקרי והמוטה הזה.