על דרך הצחות וההלצה, יש לפרש מנהג ישראל לסובב הסביבון בחנוכה. ולכאורה ייפלא על משחק הסביבון, אשר גם הטובים ביותר המצליחים לסובבו ברוב כשרון וכח מעל שתי דקות, לבסוף גם אצלם נופל הסביבון על צדו שדוד.

ונראה לבאר, שהנה כל איש חושב מחשבות בלבו, היום אעשה כך, ואתקדם כך וכך, ומחר אעשה כך, ואז אגיע למקום פלוני, ואשיג כך, וכל על זה הדרך. והוא בחינת סיבוב הסביבון, שמסתובב ומסתובב עוד ועוד. ולפי מחשבתו של אדם לעולם לא יפול, ומה טעם יש לו ליפול, ואיזה רווח ישיג אם יפול, ואין בהנפילה תועלת כלל.

ואולם השי"ת מזמן לאדם גם הנפילות, בחינת עיכובים, מניעות, צרות ויסורים. ואז אין ביד האדם לא ליפול, אך זאת היא ביד האדם – לבחור איך ליפול. ועל איזה צד ליפול, כדיבואר. והחי יתן אל לבו ארבע דרכים לעבודתו יתברך:

הדרך האחת, היא בחינת נס, שע"י קבלת הייסורים באהבה ימתיק הדינים ויזכה לנס וישועה. והיא אות נ' של הסביבון.

והדרך השניה, היא בחינת גדלות, שע"י הקשיים נעשה האדם גדול, כמשל הקיר שחוסם הדרך ומכריח האדם לגדול ולהתחזק ולטפס עליו, ונמצא שבזכות הקיר שחסם אותו למד האדם לטפס. ולולי הקשיים היה נשאר האדם בקטנותו וחולשתו. והיא אות ג' של הסביבון.

והדרך השלישית היא בחי' מה שהיה היה העיקר להתחיל מהתחלה. שכאשר באה על האדם איזו צרה, יתחזק ויאסוף עצמו מהרצפה ויתחיל מהתחלה, ולא ישקע בזיכרונות העבר וכאביו. והיא אות ה' של הסביבון.

והדרך הרביעית, היא בחינת פה. דהיינו שאם לא מוצא האדם עצה ותושיה ולבו מלא קושיות על המקום, על מה ולמה הביאו למקום הזה, יניח הקושיות ויקבל עליו עול מלכות שמיים בשלמות הלב ויתן אל לבו כי רצון ד' שיהיה פה דווקא. ויחפש במה יוכל לעבוד את בוראו פה דווקא. והיא בחינת פ' שבסביבון.

והכל נובע מבחינת הימים ההם בזמן הזה, אשר קמה עלינו מלכות יוון לכלותינו, ולהחשיך אור ד' השורה בנו, והיתה זו נפילה גדולה לישראל. אולם בזכות נפילה זו הוכרחנו להתגבר ולהתעצם ולחזק התקשרותנו אליו יתברך, וללחום באויבי ישראל ובתרבותם, והתגלה הנס הגדול, שאפילו פך שמן קטן יכול בטהרתו להתעצם ולהתגבר ולהאיר שמונה ימים. ונטמע אור זה בתוכנו, שאף כאשר החושך הגדול שולט, יכולים אנו חושך לגרש. ולולי הנפילה הגדולה של מלכות יון לא היינו זוכים לפלאים אלו. ולרמז כל זה נהגו ישראל קדושים לסובב הסביבון.