משפט אזריה ופרשת עמונה הא בהא תליא

יוסי בלום-הלוי , ג' בטבת תשע"ז

יוסי בלום הלוי
יוסי בלום הלוי
צילום: עצמי

השבוע האחרון של שנת 2016 הצטיין בתקשורת העוינת והמניפולטיבית אותה מוביל ערוץ 10 בכל הקשור למשפט אזריה אלאור - "החייל היורה" בלשונה המוטה, המטעה והזדוני שלה.

במקום לציין באמירותיהם את שם החייל, וכנהוג בתואר "החשוד" – כבר מתחילת האירוע כינתה אותו במילים: "רצח" ואפילו "החייל הרוצח", כאשר קצין בכיר, שלאחרונה הרג (ובמוצדק) את תוקפיו שיידו ברכבו אבנים תוך סיכון חייו - יצא זכאי וצח כשלג.

אז הספין של ערוץ 10 החל בידיעה ששודרה בערב יום ה' 29 לדצמבר 2016, ובה נאמר כי "מקורות יודעי דבר במערכת הביטחון מעריכים כי התקבלה החלטה המרשיעה את אזריה אלאור החייל היורה".

לאלה התווספה התבטאות נוספת של סר-הביטחון המפוטר מר משה ''בוגי'' יעלון, המנהל זה חודשים ארוכים מסע צלב נגד הלוחם מתוך מניעים זרים, תוך שהוא מתעלם מכך שתמונת המצב שהתבררה במשפט שונה לחלוטין מזו שהייתה בידיו ביום האירוע.

יעלון, הרמטכ"ל וקצינים בכל רמות הפיקוד העקיף והישיר, זהמו ומזהמים מרגע האירוע ועד עתה את ההליך המשפטי התקין, שבו אדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו.

עדויות שאינן מבוססות על נוכחות במקום האירוע, הסתמכות על עדויות אופי של קצינים, על סברות מורליסטיות ואידיאולוגיות, שמשו ומשמשות בידי מערכת הביטחון אמצעי להטיית שיקולי השופטים הצבאיים, ממש כאשר טיוטת הכרעת הדין עומדת להפוך לפסק דין החלטי.

יעלון המתוסכל, המקים לעצמו בימים אלה מטה פרטי להקמת עוד מפלגת שמאל-מרכז, אמר: "שהוא חושש שהאירוע "יוכיח" את טענת הפלסטינים שצה"ל מוציא להורג מחבלים ללא משפט, וכי הסרטון שפורסם יבעיר את השטח וכן, הביע חשש מהתגובה בתקשורת הבין-לאומית".

משה איפרגן, משפטן בכיר הכותב באתר "מידה", אשר מלווה, חוקר ומנתח את משפטו אזריה וראיותיו בכל שלביו, מציין כי יעלון דבק עדיין בגרסה הראשונית בדבר, "הלוחם שירה לאחר 11 דקות שבהן המחבל היה מנוטרל". הגרסה הזו הופרכה לחלוטין על ידי העובדות שהציגו עדי התביעה במשפט.

הוכח כי אזריה הגיע לאירוע לאחר 6 דקות מתחילתו, וירה לאחר 5 דקות מהגעתו. כלומר, מבחינתו הוא היה באירוע 5 דקות בלבד, וכך טענת ה־11 דקות איננה רלוונטית לגביו. במהלך אותן דקות הוא היה מבודד מיתר החיילים, ושהה רק בקרבת האזרחים שהעלו את החשש מהמחבל. כשתי דקות לפני הירי הוא היה צמוד לאלונקה ושמע את הצעקות על החשש מהמחבל, ו"שמישהו יעשה משהו".

אבל לא רק אלאור והאזרחים חששו ממטען, אלא גם הקצינים והחיילים שהיו באירוע. במהלך חקירת מצ"ח והעדויות בבית הדין הצבאי התברר שהקצין שהגיע דקה לאחר תחילת האירוע, ובדק את המחבל, זיהה את המעיל המנופח, הזהיר מסכנת מטען, הציב אבטחה וקרא להזמין חבלן. על החשש ממטען העידו בבית הדין גם חיילים נוספים.

כאשר יש חשש מקיום מטען על המחבל ומכך שהוא עלול להפעילו, אין מדובר במחבל מנוטרל. זהו היגיון פשוט, המחייב את זיכויו של החייל מכל אשמה, ואפילו תחקיר "עובדה" של ערוץ 22 תומך בצילומים ובעדויות בדברים אלה. אבל את יעלון והפיקוד הבכיר בצה"ל עובדות וראיות פיזיות אינן בסיס לזכות החפות של נאשם בעבירה חמורה כהריגה.

כך לדעתי, מערכת המשפט הצבאית הולכת בדרכים הקלוקלות והעקלקלות של שופטים בבית המשפט העליון, הפועלים מתוך אג'נדה והשקפת עולם פוליטית אשר מכופפת את העובדות לצרכי הכרעות דין המטות את האמת והצדק הטבעי לאמונותיהם הפוליטיות.

הדילמה העומדת בפני בית המשפט הצבאי בפרשת אזריה היא זו הניצבת בפני אזרחי מדינת ישראל המתמודדים עם החלטות בג"ץ בכל הקשור בזכויות העם היהודי להתיישבות בארץ ישראל, כאשר פרדיגמת השקר המשפטית של "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" מטלטלת את מדינת ישראל למשברים קונסטיטוציוניים המסכנים את אחדות העם וביטחונו. משפט אזריה ופרשת עמונה הא בהא תליא.