ריבונות ישראלית, והערבים

ד"ר מרדכי ניסן , ו' בטבת תשע"ז

ד"ר מרדכי ניסן
ד"ר מרדכי ניסן
עצמי

אנו נמצאים בפרק האחרון בסאגה המערכה רוויית אלימות בין יהודים וערבים על ארץ ישראל, מאז ימי תרמ"ב, תרפ"ט, תרצ"ו ותש"ח – ועד עצם היום הזה. הודות למאמצים כבירים, בעיקר בתחום ההתיישבות, נמנעה הקמת מדינה ערבית – אירדנטית, אסלאמית, טרוריסטית וכושלת, ביהודה ושומרון. עת ריבונות הגיעה.

 אופציות לערבים

מסופר בהלכות מלכים ומלחמותיהם של הרמב"ם, שֶבעת כיבוש הארץ בימי המקרא  שלח יהושע בן-נון "שלושה [מ]כתבים" לתושבים בכנען. בין האופציות לכנענים יכלו לבחור לברוח, להשלים כבעלי מעמד נחות תחת שלטון עברי, או לעשות מלחמה נגד ישראל. במציאות שלנו בחרו הערבים ביו"ש מזמן באופציית המלחמה.

המדיניות הישראלית כלפי הציבור הערבי תציע שלוש אפשרויות לאור החלת הריבונות על יהודה ושומרון:

הערבים יוכלו לצאת מארץ ישראל המערבית לפי דפוס נדידת-אוכלוסין פלשתיני רצוני ומוכר רב-השנים, לכיוון ממלכת ירדן והרחק מעבר לה. הדבר ישמש מתכון להפרדת עמים, יפחית חיכוך בלתי נמנע, ויאפשר לערבים חיי חופש וביטוי תרבותי ודתי היכן יבחרו לחיות. בכך יינתן האות שאכן גברה ישראל סופית על ערבי פלשתין.

הערבים יוכלו לבחור במעמד של תושבות ולהישאר במקום, תוך קבלת אפשרויות בתחום הרווחה עם מינימום חובות. תושבים אלה ינהלו את מערכות חייהם המקומיות וייהנו מביטחון ויציבות. בבחירות הכלליות לכנסת ישראל לא יצביעו, וסביר שהערבים ביו"ש לא יראו בכך פגיעה בכבוד האדם שבהם.

הערבים יוכלו לבחור באזרחות כדי להשתלב בחברה הישראלית שנושאת אופי ציוני ועברי. תהליך התאזרחות ארוך-השנים יכלול בין השאר את המבחן האולטימטיבי שהוא שירות צבאי. כלומר, התחברות  מפורשת ומצפונית עִם עם ישראל ומדינתו. לא תהיה חזרה למתן אזרחות "על עיוור" לערבים סתם ככה, כפי שהיה ב-1948. בשמירה על ארץ ישראל אין היגיון להרוג את מדינת ישראל מבפנים.     

אחרי שישראל תבחר לספח את חבלי המולדת באופן רשמי, עם החלת הריבונות על כל שטחי ארץ ישראל המערבית, יעמדו הערבים בפני הבחירה שלהם. סוג כלשהו של התנגשות אלימה עלולה להתקלח, אבל ידה של ישראל תהיה על העליונה.

בן-גוריון וגולדה

סביר להניח שהחלטת מועצת הביטחון ב-23 לדצמבר 2016 נגד מפעל ההתיישבות, ובכלל נגד ישראל, תביא בדיאלקטיקה המתפתחת  תוצאה בלתי צפויה.  כאשר האו"ם דן בעצרת הכללית ב-9 בדצמבר 1949 על בִנאום ירושלים, הצהיר בתגובה ראש הממשלה דוד בן-גוריון ב-13 לחודש שירושלים היא בירת המדינה. למחרת עבר משרד ראש הממשלה לירושלים, וב-26 לחודש התכנסה הכנסת בפעם הראשונה בירושלים.

הודות להתערבותו של האו"ם והתגרויותיו  זכתה ירושלים לתואר של בירת מדינת ישראל. בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו תקדים והשראה מן העבר לנתב את דרכה המדינית של ישראל בימים הבאים עלינו לטובה.

ועוד סיפור לקינוח. במאי 1948 הפציר מלך עבדאללה של הממלכה ההאשמית בגולדה מאיר, נציגת המוסדות הציונים, להמתין עם הכרזה מדינית עם יציאתה הממשמשת ובאה של השלטון הבריטי. שתהיה ליהודים סבלנות, אמר, וענתה גולדה שכבר חיכה עם ישראל בסבלנות 2000 שנה כדי לחדש את הריבונות היהודית בארץ ישראל.

בנימין נתניהו, היום נציג הבכיר של העם והמדינה, יכול אף הוא לומר נוכח גל של הפצרות ואיומים שיבואו, שכבר חיכתה ישראל בסבלנות 50 שנה כדי לקבוע את ריבונותה על יהודה ושומרון.

אובדן יהודה ושומרון ב-1948, "בכייה לדורות" בעיני בן-גוריון, ייהפך בימינו הריבוניים לששון ולשמחה.