על חובת ההתרעה

כשיותר מדי טוב אנו מתחילות לדאוג. כמו ברכיבה על אופניים - אם קל לנו סימן שאנו בירידה.

יהודית קצובר , י"ב בטבת תשע"ז

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
צילום: ערוץ 7

כאשר אחד מנביאי השמאל, הסופר א.ב. יהושע, ואפילו רוקם הסכמי אוסלו, יוסי ביילין, הוגים בקול רם את המונח 'ריבונות', משהו מתבשל בקדרה המדינית.

כאשר ראש הממשלה נתניהו מדבר על שתי מדינות עם הנשיא הנבחר טראמפ, מנורה אדומה גדולה נדלקת. ראש הממשלה אינו טירון פוליטי ובאמתחתו כמה וכמה הישגים מרשימים כמו המאבק בפצצה האירנית ומניעת הקמתה של מדינה פלשתינאית, אז מה קורה עכשיו?

בשיחה עם א.ב. יהושע דיבר נשיא המדינה, ראובן ריבלין, על ריבונות בשטחי C ובן שיחו, הסופר, משתכנע. גם יוסי ביילין אומר שריבונות בשטחי C אינה מפריעה לו אם רק יוסדר העניין הדמוגרפי. מן העבר השני, השר בנט מדבר על ריבונות בשטחי C לצד אוטונומיה לערבים בשטחי A ו-B (ללא ריבונות ישראלית). במקום לשמוח, לפתוח אולי בהורה היאחזות סוערת, אנחנו שוב דואגים.

תחושת הבטן אומרת שהם הולכים על שתי מדינות! הם מתכננים ריבונות בשטחי C מינוס ומתכננים את הפקרתם של שאר חלקי ארץ ישראל. הם מוותרים על שכם, ג'נין, רמאללה ועוד, מוותרים על חזון ארץ ישראל השלמה ומכתרים את מדינת ישראל עם חמאסטאן שתקום בשטחי A ו-B. (ובל נשכח את החמאסטאן שאורבת לנו מדרום).

תחושת הבטן המלווה אותנו כבר כמה שבועות הפכה למשמעותית הרבה יותר לנוכח דבריו של אריאל כהנא כפי שהובאו בעיתון 'מקור ראשון' של השבוע שעבר. במאמרו שם אישר כהנא כי על פי מקורותיו - ראש הממשלה יוזם תכנית להחלת ריבונות מינימאלית מאד (רק מעלה אדומים וקצת גושים והערבים יקבלו מדינה מינוס בכל שטחי A ו-B ואף חלקים משטחי C).

כבר היום עלינו להתריע על התוכנית הזאת ולוודא שזו לא תהיה התוכנית שתוצג לנשיא טראמפ. שנים ארוכות וקשות חיכינו לנשיא אוהד בבית הלבן, כזה שנכון לשמוע על החלת ריבונות על השטח כולו, וכאשר הציפייה הזו מתקרבת למימוש דווקא מישראל יעלו קולות של וויתורים מרצון על חלקים מיהודה ושומרון, ערש הולדת העם???

מעבר לפינה כבר אפשר לזהות את קולות - "תגידו תודה על שטחיC. הרי זה מה שרציתם, קמעה קמעה גאולתן של ישראל..." או "לקח 50 שנה עד שהגענו לקונסנסוס על שטחי C. למה אתם משביתי שמחות?".

ובכן, לא משביתי שמחות אנחנו כי פשוט לא מדובר בשמחות. במסווה של מדיניות לאומית מוותרים כאן בשמנו על חזון ארץ ישראל! כן, צריך להחיל את הריבונות על שטחי C אבל במקביל להחיל אוטונומיה של ממשלת ישראל על שטחי A ו-B. נכון, זה קשה, מסובך ומורכב, אבל לא בגלל זה נוותר וניסוג. שחיקתו חלילה של עיקרון הדבקות בארץ בשטחי A ו-B יוביל בנקל לוויתור גם בשטחי C. ואגב, בל נשכח, מי קבע את כל אותה חלוקה לאותיות ורמות שליטה חסרות אחריות ועתיד? היו אלה הוזי רעיון התעתועים של הסכמי אוסלו, ההסכמים שנגדם נאבקנו בצדק רב וכיום רוב מוחלט בעם ישראל מכיר בכשלונם. האם כעת דווקא מחנה הימין הוא שיאמץ את אותה חלוקה מעוותת של הארץ?

למטיחים בנו 'הזויים' נזכיר: מילים כאלה בדיוק הטיחו בנו רק לפני כחמש-שש שנים, כאשר התחלנו את קמפיין הריבונות. איש לא האמין שהימין הישראלי יוכל להציג חזון משלו, חזון מדיני מוסרי וציוני, והנה זה קרה מהר מכפי ששיערנו. הימין כבר אינו זועק רק מה לא, אלא יודע גם מה כן. יש לו דרך והיא מונחת על השולחן הפוליטי בקול גדול.

אחת השאלות המרכזיות העולות בשיח הריבונות היא מעמד הערבים ביום שאחרי. זה אכן לא פשוט, אך ישנם פתרונות שונים הראויים לבחינה ברמה המשפטית, הדמוגראפית, החברתית והפוליטית. בין השאר עלינו לבחון את אופציית מעמד התושבות שנוסה מול ערביי ירושלים, אפשרות עידוד ההגירה מרצון, אפשרות מתן אזרחות כמו הדרוזים לאחר מבחן ומבדק נאמנות ופתרונות נוספים.

ראייתנו מפוקחת ואחראית. ברור לנו היטב כי ייתכן בהחלט שהחלת ריבונות על שטחי A ו-B תתרחש רק בעוד פרק זמן, אך לנו עצמנו אין מנדט להתרשל במשימת האחיזה גם באזורים אלה. כבר בשלב זה אפשר לשבת על המדוכה ולשרטט קווים מעשיים לתכנית בנייה והיאחזות ארוכת טווח גם באזורים אלה. רבות דובר על יכולותיו של המוח היהודי. כעת זו שעת מבחן עבורו. על אישים כדוגמת זאב חבר (זמביש) לתכנן בשטח B וגם בA. על השר ישראל כץ, הבולדוזר הממשלתי, לתכנן כבישים, רכבות ושדות תעופה על כל מרחבי ארצנו. על השר אלקין לדאוג לאיכות הסביבה במרחב כולו וכן הלאה.

באוזנינו ממשיכות להדהד מילותיו של הרב צבי יהודה: איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! איפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?!  איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!.

תפקידנו להשיב קבל עם ועולם: לא, כבוד הרב, לא שכחנו. אין בכוונתנו להיכנע לקולות הנרפים הטוענים 'לא נוכל' אלא ברוחם של יהושע וכלב אנו מכריזים 'יכול נוכל' ו'עלה נעלה'.