על מוטי אלמוז, על הפיגוע בארמון הנציב ועל פרשת הירי בחברון

אבישי גרינצייג , י"ב בטבת תשע"ז

אבישי גרינצייג
אבישי גרינצייג
צילום: פרטי

סמיכות הפרשיות של הרשעת אלאור אזריה ושל הפיגוע בארמון הנציב, הביאה אנשים רבים לטעון שהרשעת אלאור גרמה לחיילים להסס אם לירות או לא, וגרמה לרבים מהם לברוח במקום לחתור למגע ולחסל את המחבל.

הטענה הזו לא נשמע רק על ידי אוחזי המקלדת בפייסבוק שחיפשו הזדמנות להתנגח ברמטכ"ל. הטענה נשמעה לראשונה מפיו של גיבור האירוע, מדריך הטיולים איתן רונד שחתר למגע וחיסל את המחבל.

התחושה שפרשת אלאור אזריה גרמה לחיילים לפחד היא תחושה שאי אפשר להוכיח באמת. אך עצם הטענה של איתן שהחיילים היססו ואף ברחו, זכתה לגיבוי מסרטון שהופץ לכל עבר, בו רואים עשרות צוערים נסים על נפשם במקום לחתור למגע או לסייע לחיילים הפצועים.

כאן נכנס דובר צה"ל לתמונה, ובקמפיין מאוד אגרסיבי הכחיש את כל הטענות. לדבריו, החיילים לא ברחו אלא חתרו למגע. החיילים לא ברחו אלא שיפרו עמדות לקראת הסתערות. החיילים לא ברחו אלא קצינה אמרה להם להתרחק כדי למנוע ירי דו"צ. לא איתן חיסל את המחבל אלא קצינה וצוערים נוספים. 

בזה אחר זה העלה דובר צה"ל לשידור חיילים שהיו בפיגוע שטרחו להכחיש מכל וכל את הטענות על הססנות לירות.

דובר צה"ל לא הסתפק בהפצת מסרים אלא הרים טלפונים ושלח מיילים לכל הכתבים כדי לוודא שאף אחד לא יתמוך בגרסה של המדריך איתן. עד כדי כך ביחידת דובר צה"ל היו בלחץ, שהם אף הרימו טלפונים לעלוני פרשת שבוע(!) בדרישה שלא יוציאו את צה"ל רע בסיפור הזה.

גם אם אינני מסכים עם הרצון לטייח, אני יכול להבין את דובר צה"ל. תפקידו של צה"ל להגן על לוחמיו. ההגנה הזו כוללת הגנה פיזית בשדה הקרב וכוללת גם הגנה תקשורתית מפני חיצי ביקורת קשים על תפקוד החיילים. מגיע לחיילים לקבל גב ממפקדיהם, גם אם טעו וגם אם כשלו. החיילים שם כדי להגן עלינו, לכן מגיע להם שיהיה מי שיגן עליהם.

אך מכאן מגיעה התמיהה שלי. במקרה של אלאור אזריה מיד חרצו את דינו. טוב, שם היה סרטון שתיעד את המעשה. מה אפשר לעשות? אז זהו, שגם בארמון הנציב היה סרטון שתיעד את האירוע. לא רק שהיה סרטון ברור אלא הייתה גם עדות ישירה של גיבור האירוע. פתאום גילינו שסרטון לא בהכרח מציג את המציאות כפי שהיא. פתאום ראינו שעדות של אדם בזירה היא לא חזות הכל. פתאום ראינו שאפשר לתרץ ולהסביר הכל. פתאום ראינו את דובר צה"ל נלחם בשיניים על דעת הקהל. חמ"ל של ממש נפתח ביחידת דובר צה"ל כדי לטעון שחלילה וחס אף חייל לא היסס לירות וכולם פעלו בקור רוח נפלא.

וכאן הבן שואל: למה? למה את דינו של אלאור חרצתם עוד לפני שתחקרתם אותו? למה למענו לא שכבתם על הגדר? למה הובלתם אותו באזיקים כאחרון העבריינים? למה הייתם חדורי קרב לשלוח אותו למשפט פלילי? למה שכרתם את שירותיו של עו"ד מהאלפיון העליון כדי לוודא הרשעה? מה קרה לצה"ל האהוב בפרשת אלאור אזריה?