הגיע זמן פרישה

מאז בחירות 77', שזיכו אותה בתריסר מנדטים, לא נצפו חיוכים כה רחבים על פני המפד"ל כמו בשלהי החורף האחרון.

חגי סגל , א' בתמוז תשס"ג

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
מאז בחירות 77', שזיכו אותה בתריסר מנדטים, לא נצפו חיוכים כה רחבים על פני המפד"ל כמו בשלהי החורף האחרון. היא הייתה משוכנעת שעשתה את עסקת חייה כאשר חתמה באישון ליל על מסמך העקרונות עם שינוי, מסמך שהפך לפרק המסעיר ביותר בקווי היסוד של ממשלת שרון החדשה. פרנסיה טענו אז שעלה בידיהם להיפרע סוף סוף מש"ס על תעלולי העבר שלה ובה בעת להפוך את טומי לפיד לפודל של הציונות הדתית. "מה הוא קיבל בסך הכל?!", גיחכו המפד"לניקים מאחורי גבו של לפיד, "ועדה, ועדה ועוד ועדה".

אבל בינתיים הפכו הגיחוכים הללו לעוויתות בכי. ארבעה חודשים אחרי הקמת הממשלה קשה להצביע על טובה כלשהי שצמחה למפד"ל מהשותפות עם לפיד. קל יותר להצביע על מפחי נפש. בתחום המדיני, בבת עינה, היא נאלצה להשלים עם עקירת מאחזים ועם מפת הדרכים לאחר שאיפשרה לשרון להקים ממשלת מרכז חילונית במקום ממשלת ימין. בתחום הרוחני, נשמת אפה, היא נאנסה לתת יד לפגיעה תקציבית קשה בעולם התורה, ובכלל זה במוסדותיה שלה. מכון מאיר, למשל, מוסד ציוני תורני מפואר לחוזרים בתשובה, עומד לכרוע בכל יום תחת נטל חובותיו.

בנוסף, קוממה עליה המפד"ל את החרדים, שאמנם אף פעם לא אהבו אותה במיוחד, אבל עכשיו הם ממש שונאים. בבת אחת נבלם, ואולי נגדע, תהליך התקרבות ממושך וחיוני בין סרוגי הכיפות לשחורי הכיפות, בין אלקנה לבני-ברק. במקומו התפתח תהליך נקם מסוכן, שהתבטא בהפסדו הצורב של הרב יעקב אריאל, בהתמודדות על כס הרב הראשי.

אילו נקטה 'שינוי' בתמורה בצעדים בוני אמון, ולו גם צעדים מהססים, ניחא. אפילו סתם גילויי אחווה יכלו להמתיק את כוס התרעלה ששותה המפד"ל מאז הקמת הממשלה. אבל הפרטנרים הפרובוקטורים משינוי התמסרו בתקופה זו לליבוי מדנים ולכרסום הסטטוס קוו. הם החילו את חוק השבות על עובדים זרים, הישעו את פקחי השבת, סרסו את חוק החמץ ואפילו פתחו בהליכים לביטול תשעה באב. למעט מודי זנדברג הם גם יישרו קו עם השמאל קיצוני בנושאים מדיניים.

רק לפני שבוע שמענו שהשר פריצקי רוקם תוכניות לגירוש יהודים מיש"ע לערבות הנגב. המפד"ל מחתה קלות, אבל פריצקי צפצף. אחר-כך בא עמיתו פורז והישווה את המתנחלים לחמאס.

אגב, גם אנשי האיחוד לאומי מתענים בכל העינויים הקואליציוניים הללו, גם הם עושים קצת שקר בנפשם מדי ישיבת ממשלה, אך לפחות אין להם זכות יוצרים על האסון. המפד"ל, ולא אביגדור ליברמן או בני אלון, רקחה עם לפיד את הנוסחה הבלתי אפשרית שעל בסיסה קמה הממשלה הרעה הזאת.

אפי איתם וזבולון אורלב האמינו שכדי לגרור את החרדים למעגל העבודה וללשכות הגיוס מותר לכרות ברית עם שינוי, ולא הבינו ששינוי אינה מפלגה אנטי חרדית אלא אנטי דתית. אתגר גיוסם של החרדים לצה"ל מלהיב אותה פחות מאשר אתגר הפיכתה של ישראל למדינה ככל הגויים.

הפריצקים והפורזים חולמים על קניונים פתוחים 365 ימים בשנה, על משפחות חד צאצאיות ועל החלפת הרבנים בנוטריונים לרישום נישואין אזרחיים. לפי מצב העניינים העכשווי בממשלה, החלום הזה הרבה יותר ריאלי מחזונות המפד"ל המסורתיים.

לכן ,כדאי מאוד שאיתם ואורלב יתייצבו מול מצפונם ויבררו אתו ,אם לילד הזה התפללו כשחתמו על קווי היסוד של הממשלה. במקרה שהתשובה תהיה שלילית, הם לא יוכלו להתעלם מהמסקנות הקואליציוניות המתבקשות.



חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.