האם מותר לאב ובנו לשחק ב"פיינט-בול"?

הרב רא"ם הכהן , כ"ד בטבת תשע"ז

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

שאלה: 

האם מותר לילד לשחק בפינט-בול נגד אביו?

תשובה :

במשחק הפינט-בול מנהלים המשתתפים קרב-דמה באמצעות רובי אוויר היורים כדורי צבע. מטעמי בטיחות, כל אחד מהשחקנים לובש בגדי מגן המכסים את אברי הגוף הרגישים, פגיעת כדורי הצבע במקומות החשופים כואבת מעט ועלולה ליצור שטפי דם פנימיים.

טיפול רפואי לאב ע"י הבן

בספר שמות (כא,טו) כתוב: "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת". בגמ' במסכת סנהדרין (פד,ב) דנים האם מותר לבן להקיז דם לאביו לשם רפואה. הגמ' מביאה שתי דעות שעל פיהן אין איסור בהקזת דם לאביו:

רב מתנא אמר: "ואהבת לרעך כמוך" (רש"י: לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו). רב דימי בר חיננא אמר: "מכה אדם" ו"מכה בהמה", מה מכה בהמה לרפואה פטור - אף מכה אדם לרפואה פטור.

ברם, בהמשך הגמ' מסופר על שני אמוראים שנמנעו מלהתרפא על ידי בניהם:

רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא (=לא הניח לבנו להוציא לו קוץ התחוב בבשרו). מר בריה דרבינא לא שביק לבריה  למיפתח ליה כוותא (='לפוצץ' שלפוחית של כוויה), דילמא חביל, והוה ליה שגגת איסור.

נחלקו הראשונים האם הימנעותם הייתה רק לכתחילה, או שמא הם חלקו על רב מתנא ורב דימי. הרמב"ם (ממרים ה,ז) כתב:

המקיז דם לאביו, או שהיה רופא וחתך לו בשר או אבר - פטור. אף על פי שהוא פטור, לכתחילה לא יעשה... שמא יעשה חבורה. במה דברים אמורים כשיש שם אחר לעשות, אבל אם אין שם מי שיעשה אלא הוא והרי הן מצטערין הרי זה מקיז וחותך כפי מה שירשהו לעשות.

ומבאר הכסף-משנה שלדעת הרמב"ם, רב ומר בריה דרבינא החמירו מכיוון שהיה שם אדם אחר שיעשה זאת, אבל אם אין אדם אחר יש להתיר, וכדעת רב מתנא ורב דימי. לעומת זאת הרי"ף והרא"ש (ע"פ הבנת הב"י) סוברים שרב ומר בריה דרבינא חלקו על רב מתנא ורב דימי והחמירו אף כשאין רופא אחר (כל זמן שאין בטיפול פיקוח נפש). וכ"כ רבינו ירוחם (נ"א ח"ד טו ע"ד) בשם הרי"ף שאין הבן מקיז דם לאביו.

להלכה הכריע מרן בשו"ע כדעת הרי"ף והרא"ש לאסור, והרמ"א התיר כרמב"ם אם אין רופא אחר.

האם מועילה מחילת האב?

הגרש"ז אוירבך (מנחת-שלמה א,לב) דן בשאלה האם מותר לחובש מומחה להזריק זריקות לאמו, ובתוך דבריו מביא את שיטת המנחת-חינוך (עשה,מח) שכל האיסור להקיז הוא רק שלא ברצון אביו, אבל אם אביו מוחל ומצווה על זה אינו עובר כלל, וכותב הגרשז"א שאף שהמנחת-חינוך כתב שלא מצא ראיה מפורשת לדבריו, מ"מ הסברא נותנת כן.

אמנם בהמשך התשובה מביא הגרש"ז את השאילתות (ס) שכתב: "האב שמחל על כבודו, כבודו מחול - הני מילי כבודו, אבל הכאתו וקללתו לא". ובהעמק-שאלה אחרי שהביא ראיות לזה הוסיף וכתב "ובאמת לא נצרכנו לראיות אלא על בזיון בעלמא דלא מהני מחילה, אבל קללה והכאה פשיטא [=שלא מועילה מחילת האב], שהרי אפי' המקלל [את] עצמו עובר בלא-תעשה", ואם כן השאלתות חולק על מסקנת המנחת חינוך!

הגרשז"א מסיק למסקנה כדעת המנחת-חינוך:

לענ"ד יש הכרח גדול לדבריו, כיון שאזהרת מכה אביו ומכה חברו מחד קרא נפקא, וגבי חובל חברו ברשות קיי"ל (חו"מ תכא,יב) שאם אמר לו בפירוש "על מנת לפטור" - שהוא פטור... א"כ הוא הדין נמי בחבל באביו דרך רפואה גם שלא לצורך, והוא נטל ממנו רשות גם על הטעות - שאין לחוש לשגגת חנק. מכל שכן לפי מה דמקשינן ליה נמי לתשלומין ד"מכה בהמה" שאין חיוב תשלומין היכא שעושה ברשות.

לדעת הגרש"ז התניה מפורשת של האב שהוא מוחל מעיקרא גם על צער מיותר שייגרם לו בטעות על ידי הבן - מועילה, כשם שהיא מועילה לפטור מזיק שקיבל את רשות הבעלים להזיק לו או לבהמתו.

מחילת האב במשחק פינט-בול

א . בדין הקזת דם הרמב"ם והרמ"א לא התירו אלא אם אין רופא אחר.

ב . המחבר פסק כדעת הרי"ף והרא"ש לאסור.

ג . ההיתר של הגרשז"א נאמר דווקא בענייני רפואה שיש סיבה שהבן יטפל בהוריו.

ד . מכיוון שבפינט-בול יש חשש סביר של חבורה של שטף דם פנימי יש לאסור משחק פינטבול בין ילדים להוריהם, שהרי למחבר הדבר אסור מעיקר הדין על פי הרא"ש והרי"ף ולדעת הרמב"ם והרמ"א ההיתר נאמר רק אם אין רופא אחר, וברור שגם הרמב"ם וסיעתו לא התירו מלכתחילה ללא סיבה ומשחק אינו דומה למקרה שבו אין רופא אחר.

מתוך העלון "שבת בשבתו"