על דמותה הרוחנית של אל"מ מאיה הלר

יוסי בלום-הלוי , כ"ז בטבת תשע"ז

יוסי בלום הלוי
יוסי בלום הלוי
צילום: עצמי

ראש הרכב השופטים בפרשת החייל אלאור אזריה, אלוף-משנה מאיה הלר, פירטה במשך כשעתיים וחצי את הסיבות שבגללן הוחלט להרשיע פה אחד את אזריה.

השופטת מוטטה את קו ההגנה של סנגורי החייל וציינה כי "אין ספק שנורה כדור מטווח קצר, שאחר כך נקבע מותו (של המחבל) ושהוא לא נשא מטען. נשמעו טענות שזה היה כדי לנטרל, והוא מודע לכך שהירי הזה הורג בסבירות גבוהה".

אם נבחן את הנימוקים עליהם הורשע אלאור אזריה בהריגה, נמצא שאלה מציגים את השופטת אל"מ מאיה הלר, כאדם הנעדר יכולת שיפוט והבנה לוגית של עובדות, ומי שמאופיין באינטליגנציה רגשית נמוכה, כאלה המשקפים את הרמה האינטלקטואלית הנמוכה של הפסיקה כמו את העוני התחבירי של משפטיה, כמודגם להלן: "אין ספק שנורה כדור.. שאח"כ נקבע מותו.. ושהוא לא נשא מטען". האם שופטת שכזו, ראוי שתחרוץ גורל של אדם לשבט או לחסד?

והמשפט הבא עוד מחמיר את הרמה הנמוכה וחולשת טיעוני ההרשעה: "נשמעו טענות שזה נועד לנטרל - והוא מודע שהירי הזה הורג"... הבנתם את השופטת הדילטנטית הזו בענייני צבא ומלחמה? מה הקשר בין שני חלקי המשפט ההזוי הזה? עד כדי כך מנותקת גברת הלר מהמושג הרווח "נטרול" שהיא "מילה מכובסת" לצורך מבצעי להריגת מחבל - למודעות של החייל שהירי הורג? חייל בקרב צריך להרוג בשביל זה הוא חייל שנשלח על ידינו!

ובואו תשמעו את שאר "הפנינים" של גברת מאיה הלר (סליחה אל"מ בצה"ל) ציטוט:

השופטת ציינה עוד כי "דווקא לאור מעמדה המיוחד של המערכת הצבאית, נדרשת אכיפת יתר בכל הקשור לשמירה הקפדנית בריסון הכוח. רף האכיפה בעניינים הנוגעים בשימוש פסול – ראוי שיימצא במדרגה הגבוהה ביותר כדי להטמיע על המסר הכללי במערכת הצבאית כולה ובציבור הכללי. כיבוד זכויות אדם ושמירה על זכויות אדם טבועים ביסודותיה של מדינה דמוקרטית. הבנה זו היא מרכיב חשוב בייסודה של מדינת ישראל ובצביונו של צה"ל". סוף ציטוט.

רבותיי! הסכיתו ושמעו את דברי אלילת הצדק, אל"מ מאיה הלר על אהבת האדם וזכויות האויב והטרוריסט בפיגועים שבהם נשחטות ילדות יהודיות במיטותיהן: "כיבוד זכויות אדם ושמירה על זכויות אדם טבועים ביסודותיה של מדינה דמוקרטית...." והלוא כבר נאמר במקומותינו, ולאו דווקא מאנשי "כך" שצה"ל הפך לזרוע מבצעת של "בצלם" ו - "שוברים שתיקה".

ועוד ממשיכה המשפטנית הדגולה מהקריה בת"א:

"במסגרת זו מחויבים חיילי צה"ל בהפעלת כוח, אסור שהיא תיעשה מעבר לנדרש ושתחטא לערכי צה"ל וטוהר הנשק. יוצא אפוא כי בעת שירה במחבל, הנאשם השתמש בכוח מעבר לנדרש ועשה שימוש פסול. מעשיו של הנאשם נוגדים את ערכי צה"ל, ואינם מתיישבים עם התנהלות המצופה מחייל. כחובש, הוא היה הדרג הצבאי הרפואי הבכיר בזירה ולכן היה זה שעליו מוטל להכריע מי הפצוע הקשה ביותר בזירה".

כך! גברת הלר בוודאי חושבת שאויבנו מכבדים את האמבולנסים עם תג בין-לאומי אדום המופיע של דפנותיהם, ושלא יורים עליהם ועל חובשים העונדים על זרועם תג "מגן דוו אדום".

הוא "כדרג רפואי בכיר" אמור היה, אליבא דה גברת הלר, להכריע (כסמל) מה שרס"ן לא עשה מה שמחובתו לעשות: לבדוק את המחבל עוטה המעיל הכבד, זה שחבלן אמור לבדוק כדי לראות שאיננו מהווה סכנה - כפי שנשמעו צעקות וקריאות של חיילים ואזרחים בסביבתו של החייל. גם ראינו שעשה את כל מה שהתחייב מתפקידו - טיפול בפצוע מכוחותינו.

על אלה אמור הסמל המצטיין הגדודי לשבת לפי הדלפות בית הדין הצבאי של גברת הלר בין 3 ל - 5 שנות מאסר בכלא אזרחי עם פושעים, גנבים ורוצחים.

לסיכום: פסיקת השופטת מאיה הלר היא פסיקה מוטה, מנומקת בטפשות ומרושעת בנימוקיה, היא מבטאת חוסר הבנה משווע של קצינה בכירה בצבא, שחייבת להבין את הווית הצבא והמלחמה ולא לדקלם פסוקים של פוליטיקלי-קורקט שמקורם באידאולוגיה פוליטית פסאדו-ליברלית שפשטה את הרגל.

כבר אמרתי שפסק דין מרושע ומטופש זה ייזכר לדיראון עולם! ואל תתפלאו אם תמצאו בעוד לא זמן רב את גברת הלר שופטת בבית המשפט העליון.