מתחזקים מתוך המשברים
מתחזקים מתוך המשברים

משה רבינו אוהב ישראל הגדול ומושיעם, בראותו כיצד פרעה מכביד עולו על ישראל בא בטענה לד' יתברך, "למה הרעתה לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הֵרע לעם הזה" (שמות ה, כב-כ). והשי"ת מדבר אליו משפט על שהקשה לדבר, ככתוב "וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד' "(ו, ב) – לא לחינם שלחתיך כי אם לקיים את בריתי לאבות "לתת להם את ארץ כנען" (ו, ה).

אל תירתע משליחותך, דע שאני מוציא את ישראל בהדרגה, ותוך כדי משברים זמניים שלרגע נראים כנסיגה לאחור – קח דוגמא מהאבות שהבטחתי להם הבטחות ולא מימשתי אותם ובכל זאת האמינו בי במצבים קשים ביותר, כדברי ריה"ל בכוזרי: "האבות היו בתכלית האמונה וברי הלבב, שאפילו לא היו פוגעים כל ימותם כי אם רעה – לא היתה אמונתם באלקים נחלשת" (כוזרי ב, ב).

השי"ת מצוה את משה לאמור לבני ישראל השרויים במצוקה את שלבי הגאולה, במטרה לנחמם ולחזק את רוחם, "והוצאתי אתכם... והצלתי אתכם... וגאלתי אתכם.... ולקחתי אתכם... – ולבסוף – והבאתי אתכם את הארץ" (ו-ח). אבל הם "לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה", ולא קיבלו תנחומין (רש"י, שם).

נכון לעכשיו, לא רק בגאולת מצרים ישנם רגעים של משברים המביאים לדיבורים כדיבוריו של משה רבינו ע"ה "למה הרעותה לעם הזה", אלא לאורך כל הדורות וגם בדורנו אנו עוברים משברים. חורבן בית ראשון ובית שני ואלפיים שנות גלות קשות ושואה נוראה ומלחמות. אבל עם ישראל אינו מתייאש בגלל המשברים אלא דבק במידתם של האבות ע"ה, המאמינים בכל מצב, אפילו הקשה ביותר, בגאולת ישראל ובגאולת העולם.

כמו שהקופץ לרוחק צריך להתרחק מבור החול בשביל לקפוץ כמה שיותר רחוק, כך גם אנו, נתגבר על הקשיים ונתחזק מתוך המשברים ונתקדם בקפיצה ובדליגה לשלב הבא של הגאולה  שתבוא במהרה בימינו. אנו צריכים "אורך רוח" במקום "קוצר רוח", ומתוך כך נצעד הלאה במעלה הדרך המפותלת והמסובכת לגאולה השלמה.

בציפייה לגאולה השלמה

מתוך העלון "באהבה ובאמונה"