בין העיקרון למעשיות
בין העיקרון למעשיות

בחירתו של טראמפ לוותה, אצלנו, בהתלהבות רבתי. בלי לצנן את הנלהבים יש, לטעמי, לבחון היבטים שונים הכרוכים במציאות החדשה.

שמחה רבתי נצפתה בהקשר ליהודים בממשל החדש. מחתן הנשיא עם אשתו ועד לנכדיו. השגריר בישראל, יועצים ובעלי תפקידים שונים. ובכל הברכות הללו לא שמענו אמירה אחת, ברורה וחד משמעית. זו האומרת: אנו מצפים לכם בישראל  כ ע ו ל י ם  חדשים.

מקומכם, נכדי הנשיא, הוא במדינת היהודים. שם תגדלו, גם תרבותית, כדור העתיד של מדינת היהודים. גם השגריר החדש, אוהב ככל שיהיה, מצווה לעלות ארצה לתמיד. למעשה, בגינו, יורד עכשיו יהודי לארה"ב. זהו השגריר הקודם, גם הוא יהודי, שחוזר למה שהוא רואה כארצו.

לא, אל תחייכו בסלחנות לתמימות שלי. שהרי אין הבדל בין קריאתו של ראש ממשלתנו ליהודי צרפת לעלות למולדתם היהודית, לבין המהות הצודקת לקרוא גם ליהודי אמריקה לשוב לארצם של האבות. לא ה"בעיטה (!) אחישנה "  אמורה להביא יהודים ארצה, אלא מצוות יישוב הארץ. (כדאי לעיין ב"שלושת השופרות"  להראי"ה קוק). לכתחילה ולא בדיעבד. וההתלהבות הזאת ממעמדם של היהודים באמריקה הקורצת, רק משדרת מסר פסול לדורות הבאים. לכו לאמריקה.

שם גם הזהב הנוצץ וגם המעמד הקורץ. הנה, לאחרונה, כמעט מועמד יהודי  לנשיאות. מועמדת עם חתן יהודי. נשיא נבחר עם צאצאים יהודים. ועוד כהנה וכהנה. הלגיטימיות של קריאה כזאת לאזרחים צרפתיים בני דת משה, אינה בגלל הצרות שם וארץ המקלט פה. היא עניין מהותי לכל יהודי. וצריך ולגיטימי לפנות גם לאמריקאים, יהיה מעמדם אשר יהיה.

ועוד נושא חשוב.

באידיליה "מצבה" , פרי עטו של שמעונוביץ- שמעוני, הוא מבטא מחשבה מדאיגה. משהו באופי שלנו היהודים.   

"ברם, אם תזדמן לו פעם שעה, והיא משחקת-

מה אז ישתער עליה כאריה מזה רעב על טרפו,

יגמע בשכרון כל חושיו את יינה עד אגלו האחרון,

ישכח, כי אולי לו שלוחה כוס הישועות הברוכה

צידה לדרך ארוכה במדבר חרבונים ושרב

ישכח כי אולי השעה הזאת המשחקת היא גשר,

נמתח ביד ההשגחה על פני תהום האופל, בדרך

בואכה גבולות העתיד, מחוז משאת נפשו מעולם...

אולם כשכור מתאוות השלל  הוא סותר הגשר,

פורק קורותיו...מוכר חלקיו....  , ושנית,

יעמוד על שפת תהום האופל, כלי מלא יאוש וכלימה...

הה, מה אז תקצר בו רוחו, אם לא ארוכתו מהרה

תצמח, אם לא בו ברגע כנשר יחדש נעוריו...

טראמפ אינו משיח בן יוסף, גם לא המשיח. אם יהיה פוסע בדרכו של כורש, גם זה מועד לחזון. בינתיים הוא נשיא אמריקאי. כזה המחויב בראש ובראשונה לארצו שלו. ולאינטרסים שלה ושלו. טוב יהיה אם אלו יהיו מתאימים גם לנו. אבל אסור לשלות באשליות.

למשל, אם אמנם יעביר את השגרירות האמריקאית לבירת ישראל, יש להניח שייתן גם משהו לאויביה של ירושלים. אז כדאי להנמיך את הציפיות. להותיר את העיקר למחוזות הסוד והנסתר. וכבר אנו רואים את אירופה המקדמת ציר רשע נגדנו. אולי כאיזון, מבחינתם, לרוחות החדשות המנשבות מוושינגטון. כבר ראינו גם יהודים בארה"ב, שבחרו להתייצב במחנה שונאי ישראל.

ולמדנו על בשרנו, שמי שבונה מגדלים באוויר, סופו שייפול לבירא עמיקתא. אז, חכמים היזהרו בדבריכם.