ירושלים תחילה

ד"ר מרדכי קידר , ג' בשבט תשע"ז

(צילום: דניאל רצבי)

מאז שדונאלד טראמפ השמיע את הבטחתו להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, עוד כשהיה מועמד, נשאלתי מספר רב של פעמים מה תהיה תגובת הערבים והמוסלמים לכך.

התשובה השגרתית שלי לשאלות מסוג זה היא שאינני נביא ואינני בן נביא, וידיעותיי לגבי העתיד מוגבלות במיוחד כשמדובר באזור הפכפך ומשברי כמו המזרח התיכון.

עם זאת, כאשר מדובר בירושלים, ניתן לשער במידה לא מעטה של וודאות שתלונות רבות בעולם הערבי והאסלאמי יישמעו, איומים יופרחו, וייתכן אף שיהיו כאלו שינסו לפעול נגד מתקנים אמריקנים במדינות אחרות או נגד אזרחים אמריקנים הפועלים מחוץ לארה"ב, משגרירים ועד מהנדסים, מאנשי עסקים עד צוותי תקשורת.

גם בלי העברת השגרירות האמריקנית לירושלים יש מספיק אנשים שירצו להתנקם בארה"ב על השינוי שחל ביחסה לאסלאם מאז שנכנס טראמפ לתפקידו, ובעיקר הקישור שעשה בין טרור ובין אסלאם רדיקלי, קישור שאובמה סירב בתוקף להכיר בקיומו ולהודות במציאותו. טראמפ גם מאיים על ההגירה המוסלמית לארה"ב, ואיום זה מבטא את חששם של אמריקנים לא מעטים ממהגרים מוסלמים. לכן עניין ירושלים אינו עומד לבדו במשוואה שבין טראמפ וארה"ב מצד אחד והעולם הערבי והמוסלמי בצד השני.

אבל המרכיב החשוב בשיקולי הממשל בוושינגטון הנוגעים להעברת השגרירות הוא האופן שבו רואה טראמפ את עניין ירושלים: אם הוא רואה אותה כבירת הנצח של העם היהודי, כמקום שנוצרים רבים קשורים אליו וכעיר שחובה להציב אותה אל מול פני המוסלמים כבירת מדינת ישראל, בין אם רצו בכך ובמיוחד אם לא, אזי הוא היה מעביר את השגרירות לירושלים ללא היסוס כבר ביום הראשון לכניסתו לבית הלבן. אלא שהמציאות בבית הלבן מורכבת מחומרים אחרים: כאיש עסקים ממולח, טראמפ יודע לזהות עסקה מוצלחת, ולהיזהר מעסקה שבה יש מדד סיכונים גבוה או שסיכויי הכישלון בה רבים מידיי.

רבים הסימנים לכך שהנשיא החדש של ארה"ב חושב במונחים כמו "אמריקה תחילה" שמשמעותו היא שארה"ב נוטשת את תפקיד שוטר העולם, משאירה את הסכסוכים לבעליהם החוקיים ומתרכזת בעצמה, בבעיות ובאינטרסים שלה. במצב חשיבה כזה, טראמפ איננו חש שהוא מחויב לשנות עמדות שננקטו על ידי נשיאים קודמים רק בגלל שחלק מהיהודים והישראלים חושבים שהוא צריך להעביר את השגרירות לירושלים. נכון שבמהלך מסע הבחירות הוא הבטיח לעשות זאת, אבל גם נשיאים קודמים הבטיחו ולא קיימו. חוץ מזה, איפה השריפה? למה למהר? יש לו ארבע שנים ארוכות כדי לקיים את ההבטחה, ואולי הוא בכלל יקיים אותה רק לקראת הבחירות הבאות, כדי לזכות בקול ובתמיכה של יהודי ארה"ב שרובם כלל לא תמכו בבחירתו.

להחלטה על העברת השגרירות מתלווים כמה עניינים נוספים דוגמת: איך יתייחסו בישראל להבטחות של הנשיא בעניינים אחרים כמו ערבויות ביטחוניות? מה אפשר לתת לישראל כתחליף להעברת השגרירות? העלמת עיין מבנייה ביו"ש? איזו תדמית תיווצר בעולם לנשיא טראמפ כאדם הנכנע לאיומים ולסחיטה? אילו עוד דרישות יעלו ערבים ומוסלמים כשיראו שהוא פוחד מאיומיהם? מה יחשוב פוטין הנאמן לחבריו – דוגמה: אסד – על טראמפ שאיננו מקיים הבטחות? איך יתייחסו מוסלמים בארה"ב ומחוץ לה להעברת השגרירות? האם ההעברה תגביר בקרבם את המוטיבציה לבצע פיגועים?

שאלות אלה מצטרפות לחשש של טראמפ מאיבוד היכולת לתווך בין ישראל ושכניה כמתווך הגון, שכן בראייתם ירושלים נמצאת על שולחן המו"מ והעברת השגרירות נראית כנקיטת עמדה וסיום המו"מ בניצחון ישראל בסוגיה זו. בהקשר זה חשוב לציין שהשגרירות אמורה להיבנות בשטח שנרכש על ידי השגרירות האמריקנית לפני שנים, ובנייני המגורים של סגל השגרירות נבנו מזמן והדירות מושכרות.

לא מדובר בחלק המזרחי של העיר, זה שהפלסטינים דורשים שיהיה בירתם, ועם זאת הם מתנגדים להעברת השגרירות לעיר המערבית. האם הדרישה הגיונית? ספק רב, אבל ההיגיון מזמן איננו חלק מהמציאות המזרח תיכונית, שכן אם הוא היה בעל השפעה היו כל אומות העולם אומרות לערבים ולמוסלמים שירושלים היא בירת היהודים מלפני יותר משלושת אלפי שנים, הרבה לפני שכל בירות העולם הפכו לערי בירה.

אבל אשמים אנחנו

האמת חייבת להיאמר: ישראל לא עשתה די כדי למצב את ירושלים כבירת ישראל בתודעה הציבורית בעולם המערבי, ויש לדבר כמה הוכחות:

משרדי ממשלה חשובים, ובראשם משרד הביטחון, הוקמו בתל אביב ופועלים ממנה. כתוצאה מכך שמענו רק לפני שבועיים מהמועמד של טראמפ למשרת מזכיר ההגנה שאמר בשימוע בקונגרס שבירת ישראל היא תל אביב כי כל מגעיו עם קהילת הביטחון הישראלית מתנהלים בתל אביב. ישראל השקיעה מיליארדים בבניית הקריה בתל אביב, ומשרד הביטחון איננו משרד קטן חשיבות.

רוב הזרים המבקרים בישראל מגיעים בטיסה. נמל התעופה הבינלאומי העיקרי הוא נתב"ג, אבל המקום שבו הוא ממוקם במפת הטיסות העולמית הוא תל אביב ולכן סימונו הוא TLV. ישראל יכלה לטעון שנמל תעופה זה משרת את ירושלים, סימונו לכן צריך להיות JSM ובראש בניין הטרמינל צריך  להיות שלט בשפות רבות "ברוכים הבאים לירושלים". העניין נראה שולי, סימון  טכני בלבד, אבל יש לו משמעות תודעתית, בעיקר בקרב מקבלי החלטות שמטבע הדברים מרבים בטיסות.

ואם בנמל התעופה עסקינן, חשוב להפנות את תשומת לבם של מקבלי ההחלטות בישראל לעובדה המבישה והמחפירה שכל מי שמגיע לנתב"ג הולך בטרמינל הקדמי אל ביקורת הדרכונים, ועובר במסדרון עגול שכל קירותיו מרוחים בשלטי פרסומת ענקים לבירה, לא עיר הבירה של ישראל אלא אותו משקה אלכוהולי. בושה וכלימה!!! כך מקבלת ישראל את פני אורחיה? זה המסר שישראל משדרת להם ברגע שהם מניחים את רגלם על אדמתה? בירה? זה מה שחשוב? למה לא פורסים על הקירות הללו את תצלומי ירושלים? או תצלומי נופיה המרהיבים של ארץ ישראל? אנשיה? עריה? רחובותיה? חסרים דברים להראות ולהתגאות בהם? רק בירה? זה הדבר הראשון שיש לישראל להראות? זה סדר העדיפויות שלנו? מי יגלה עפר מעיניו של ישעיהו הנביא שאמר (פרק כ"ח) "הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם..."

יש דברים נוספים שישראל יכלה לעשות בשביל לבסס את ירושלים כבירתה ההיסטורית בתודעת אזרחיה ובתודעת העולם. למשל לציין מידי שנה את חנוכת בית המקדש הראשון בימי שלמה המלך שהתקיימה בחג הסוכות (מלכים א' פרק ח'), להכריז שמדינת ישראל לא הוקמה בשנת ה'תש"ח (1948 לספירה) אלא כאשר העביר דוד המלך את בירת הממלכה היהודית מחברון לירושלים (שמואל ב' פרק ה') וגיל המדינה ובירתה הוא יותר משלושת אלפי שנים.

דבר נוסף, וחשוב עד מאוד, הוא לשנות את שם ירושלים בערבית בשלטי הדרכים. כיום כתוב בהם "אלקודס", שם מאוחר יחסית. השם הקלאסי של ירושלים המופיע פעמים אינספור בחדית' (התורה שבעל פה) האסלאמי הוא "בית אלמקדס", וברור לכל בר דעת שמקור השם הזה הוא "בית המקדש". לישראל יש הצדקה מלאה להשתמש בשם זה כי זה השם המופיע במקורות האסלאמיים הקדומים. רעיון לא פחות טוב הוא לכתוב את השם "ירושלים" באותיות ערביות. ככלות הכול, זה שמה של העיר.

צעד נוסף שניתן לבצעו הוא להציב סדרת שלטים גדולים בכל אחת מהכניסות לעיר בנוסח: "ברוכים הבאים לירושלים בירת ישראל ההיסטורית והנצחית". שלטים אלו חייבים להיות בלשונות רבות ככל שאפשר, שלט אחד בכל שפה: עברית, אנגלית, ערבית, צרפתית, ספרדית, רוסית וסינית. מדובר במלחמה על התודעה, ושלטים אלו יהיו חלק מהמאמץ לקבע את מעמדה של ירושלים אצלנו, אצל שכנינו ואצל אורחינו.

לצערנו יש בישראל ובעולם ארגונים ואנשים – ולמרבה צערנו יש בהם גם יהודים וישראלים – השואפים לחלק את ירושלים ולמסור את חלקה המזרחי, המקודש, לידי נכרים שעירם הקדושה היא מכה. עלינו להתייחס לאנשים וארגונים אלה כמוקצים ולדחוק אותם למקום הראוי להם, בכותל המזרח של סל האשפה של הציבוריות בישראל ובעולם כולו. חשוב להזכיר כאן שהיו פוליטיקאים בישראל שנכנעו ללחצים ושמו את ירושלים על שולחן המו"מ עם שכנינו, דורשי רעתנו, ועל זאת אנחנו מצרים עד היום.

לסיום: קשה לצפות מעמי העולם ומנהיגיו שיתייחסו לירושלים כבירת ישראל אם אנחנו איננו עושים את כל מה שאפשר כדי לבסס את מעמדה כבירתנו. כאשר אנחנו נעשה את הכול כדי להוכיח לאחרים שירושלים היא שלנו מעולם ועד עולם, לא תהיה סיבה לאף מדינה או מנהיג להימנע מלהציב את שגרירותם בעיר הנצח.