הלאה בגדי הצואים

שטן הייאוש ואובדן האמונה עדיין "עומד על ימינו לשטנו", סונט בו ש"הכל אבוד", ש"אין עוד טעם", משדלו לנטוש את מורשתו שנתגלתה כחסרת תוחלת. אבל יהושע אינו נכנע

פרופ'' אביעד הכהן , ד' בשבט תשע"ז

פרופ' אביעד הכהן
פרופ' אביעד הכהן
צילום: ערוץ 7

"ושבו בנים לגבולם" (זכריה פרק ג).

בתודעתו של חובב תנך ממוצע, נקשר השם יהושע עם יהושע בן נון. אבל לצדו בולטת במקרא דמותו של יהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול שחי בימי הנביא זכריה, בראשית ימי הבית השני. יהושע הוא ניצול, "אוד מוצל מאש", בן "הדור השני" לשואת חורבן הבית הראשון. אפשר שאביו, יהוצדק, היה בין הגולים שראו וחוו בעיניהם ממש את החורבן הראשון (דברי הימים א, ה, מא).

דמותו עשויה לשמש דגם, אות ומופת לכל הניצולים. במקום להתחפר ולשקוע בתהומות של כאב, ייאוש ואובדן על "העולם שהיה", לבַכּוֹת עד אין קץ את כל הנספים בחורבן הגדול ולאבד כל תקווה, בוחר יהושע הכהן הגדול להביט קדימה, אל עבר העתיד.

השטן – שטן הייאוש ואובדן האמונה - עדיין "עומד על ימינו לשטנו", סונט בו ש"הכל אבוד", ש"אין עוד טעם", משדלו לנטוש את מורשתו שנתגלתה כחסרת תוחלת, מובילה אלֵי אבדון.

אבל יהושע אינו נכנע. הוא מסיר מעליו את "בגדיו הצואים" (שלפי מסורת חז"ל והתרגומים התבטאה בהתבוללות ילדיו), מסיט את העבר הנורא לצד, ולובש מחלצות חדשות, נקיות, טהורות. בעזרת שותפיו, "אנשי מופת", מבקש הוא לבנות בית חדש, שיתנהל על אדני הצדק והיושר ("אם בדרכי תלך, ואם את משמרתי תשמור, וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי"), ויהיה אור לגויים.

יהושע הכהן הגדול מקים מחדש – עם זרובבל – את בית המקדש השני, ופועל עמו בהרמוניה ליישוב הארץ, לקימום מוסדותיה, ליצירת עולם חדש, טוב יותר. בעקבותיו, יעלה לימים לארץ ישראל גם דודו, עזרא הסופר, ויחדש את מורשתו הרוחנית של עַם, שגם בהיותו בגולה לא איבד מעולם את התקווה לשוב לארץ ציון וירושלים, ולכונן בה חברת מופת שתהיה אור לגויים.

מתוך אתר התנ"ך