האם ישנה חובה ללבוש ציצית?

הרב רא"ם הכהן , ט' בשבט תשע"ז

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

שאלה:

האם ישנה חובה ללבוש ציצית? אם יש, האם החובה נוגעת גם לשיעור התעמלות, מד"ס, מסע וכו'.

תשובה:

עיקר הדין

בעולם ההלכה ישנן מצוות חיוביות כמו אכילת מצה, נטילת לולב קריאת שמע וכו' וישנן מצוות שהחיוב שלהן הוא בתנאים מסוימים. מצוות ציצית היא מהמצוות שחיובן חל רק בתנאים מסוימים – רק אדם הלובש בגד של ארבע כנפות חייב בציצית.

אמנם, בגמרא (מנחות מא,א) מופיעה מחלוקת בשאלה האם חובת הציצית קיימת על בגד שאינו נלבש, אך ברור שאם לאדם כלל אין בגד של ארבע כנפות, מצוות ציצית אינה חלה עליו, וכן נפסק שציצית היא חובת גברא.

אותו העיקרון יכול להילמד גם מדבריו של רב נחמן במסכת שבת (קיח,ב) "תיתי לי דקיימית מצוות ציצית" כיוון שאין אדם מחזיק טובה לעצמו על שקיים מצווה דאורייתא, משמע שרב נחמן בחסידותו היה מקפיד תמיד ללבוש בגד החייב בציצית, אך זו מידת חסידות ולא חיוב גמור.

עידנא דריתחא

עם זאת, אין להמעיט מכאן בחשיבותה של מצוות ציצית. גם רש"י מבאר את דברי רב נחמן, "תיתי לי דקיימית מצוות ציצית" שהמדובר שלא הלך ד' אמות בלא ציצית, ורש"י ביאר כך מפני ש'תיתי' פירושו תחזיקו לי טובה, ולכאורה ציצית היא חובה ולא רק מידת חסידות, אלא שרש"י לא ביאר את עצם החובה כאשר ישנו בגד של ארבע כנפות והאדם לובשו.

בגמרא במנחות (מא,א) נקבע שאין לעשות תחבולות על מנת להיפטר מקיום מצוות ציצית ובזמן שיש "ריתחא" מענישים את מי שנמנע ממנה.

כמו כן, בגמרא בפסחים (קיד,ב) נמנה מי שאין לו ציצית בבגדו בין "המנודים לשמים" ותוספות שם הרחיבו ביטוי חריף זה גם כלפי מי שיש לו בגד מצויץ ונמנע מללובשו וגם כלפי מי שכלל אין לו בגד כזה, שכן "יש לחזר ולהביא עצמו לידי חיוב כדאשכחן במשה שהיה תאב ליכנס לארץ ישראל כדי לקיים מצוות שבה".

תאווה לקיום מצוות

מדברים אלו רואים את החשיבות הגדולה של "תאווה" לקיום מצוות. רבנו יונה החסיד הרחיב ב"שערי תשובה" (שער ג) את מעלת ההשתדלות לקיום מצוות ציצית:

ועל מצות ציצית אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי במדבר סוף פרשת שלח) שהציצית מוספת קדושה, שנאמר (במדבר טו, מ): "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם". וגם כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו, אף גם זאת אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות מא,א): כי ענוש יענש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יפי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דבר חיובה עליו ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו.

גם הרמב"ם (ציצית ג,יא) כתב ברוח דומה:

אע"פ שאין אדם מחויב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית, אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו, ובשעת התפלה צריך להזהר ביותר, גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים.

לזכור את המצוות בכל רגע

וכן פסק השו"ע (או"ח כד,א):

אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות, אינו חייב בציצית. וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצוה בכל רגע. וע"כ יש בו חמשה קשרים, כנגד ה' חומשי תורה, וארבע כנפים, שבכל צד שיפנה יזכור. ונכון ללובשו על המלבושים. לפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפלה.

הלשון "טוב ונכון" שנטל השו"ע מהטור מעידה על כך שאין מדובר בחובה אלא בהנהגה הראויה לכל ירא ה'.

בשו"ת חמדה גנוזה להרב שלוש זצ"ל רבה של נתניה (ב,ב) כתב: "רמב"ם לא כתב טעם דבעידנא דריתחא ענשי אעשה, כי לא בשמים היא". ומוסיף שהמנהג לחייב טלית קטן לא היה קיים כלל בישיבות הספרדים שבדור הקודם וגם הרבנים הספרדים לא נהגו אותו. אעפ"כ ברוך ה' שבדורנו כל ירא ה' תאב לקיום מצוות ציצית.

מסקנה

לאור כל האמור לעיל נראה כי מעלה גבוהה היא לחזר אחר מצוות ציצית ולהיות תאב לקיומה, אך אין זו חובה. לכן, קשה להבין את דרכם של מוסדות החינוך הכופים את קיום מצוות ציצית על התלמידים במקום לחנכם להתאוות לקיום המצווה, כפי דרכם של הגמרא והראשונים.

אם כך, ברור שכשם שבזמן שאדם שוחה בבריכה לא שייך שילבש ציצית כך גם בפעילות גופנית, שבה הטלית-קטן הופכת למשאוי ומופקעת מגדר בגד, אין חובה ללבוש ציצית. ברם, מן הראוי שאדם ירא ה', בתאוותו למצוות ציצית ומעלתה החשובה, יצמצם את המקרים שבהם יימנע מלהיות עטוף במצווה עליונה זאת.

מתוך העלון "שבת בשבתו"