הזמנה לצמיחה

הרב רן שריד , י' בשבט תשע"ז

רן שריד
רן שריד
צילום: יח"צ

מאות שנים, לפחות על פי ציר הזמן, מפרידות בין מקובלי צפת בתקופת האר"י ובין הארגונים הסביבתיים בימינו. המקובלים ייסדו 'סדר' לליל ט"ו בשבט סביב אכילת פירות, ובשנים האחרונות רבים מציינים את ט"ו בשבט כיום של שמירת הטבע.

מסתבר שחכמי הקבלה צפו למרחוק. מבחינתם, ט"ו בשבט היה הזדמנות לתיקון – לא רק תיקון אקולוגי אלא גם תיקון רוחני קוסמי של כל הבריאה. סיפור בריאת העולם החל עם עצי גן העדן והחובה המתוקה: "מכל פרי עץ הגן אכול תאכל", החטא הראשון של האדם היה באכילה מפרי העץ האסור ועונשו היה גירוש מעולם עליון שכולו עצים.

לכן ראש השנה לאילנות הוא יום שבו האדם נזכר בסיפור הקדמון, שכמובן כולו אבטיפוס לכל הקלקולים והתיקונים של עולמנו, ואכילתו מפירות האילן ותפילותיו ביום הזה מכוונות לא רק לשמירת האיזון שבטבע - אלא אף להחזרת העולם למצב האוטופי של גן עדן והשלמות הקדומה. אז, כשיתוקן האדם, תשוב האנושות כולה לחיבור עם עולם הטבע בכלל והצומח בפרט.

אף שאיננו נמנים בין המקובלים ויודעי סודות התורה, אם נקבל על עצמנו להתחבר ביום הזה למנהגי החג ובכלל לעולם הצומח, החג הזה יהיה הזדמנות נפלאה לחידוש הקשר עם מקורות הצמיחה שלנו – כאדם, כמשפחה וכעם.

לצד קיום סדר ט"ו בשבט ואכילת הפירות, מובאות לפניכם כמה נקודות ללימוד משותף ולהעמקה. בעזרתם נתבונן ונתחבר אל העוצמות הטמונות בעולם העצים, ויחד איתם נקבל כוחות להתחדשות. נתקדם עם העצים מלמטה למעלה, מהשורשים עד לפירות, וננסה לצמוח גם אנו.

השורשים: בלי עבר אין עתיד

השורשים אינם גלויים לעין, אינם מרהיבים ואינם טעימים, אך הם קבועים בקרקע, ומחברים את העץ כולו אליה. שורשים של עץ הם מהדברים החזקים ביותר שיש, והם יכולים לבקוע כל סלע; את הכוח הזה אין לענפים, עם כל הפאר שלהם. מה שאינו מחובר לשורש – נידון לכליה ולאבדון.

גם אם לפי שעה פרחיו מרהיבי עין, אין זו אלא אחיזת עיניים. מה שמחובר לשורש, לעומת זאת, גם אם לפי שעה נראה כמוש וחסר הדר, סופו לפרוח ולהצמיח פירות למכביר. אדם צריך ללמוד מן העצים ולשמור תמיד על פרופורציה נכונה בין חכמתו, חלומותיו ושאיפותיו שמתחת לפני השטח, ובין חיי המעשה שלו, פעולתו בתוך העולם ואחיזתו בו.

דע מאין באת

ט"ו בשבט והיחס היהודי לעצים מזמינים אותנו להרהר בשורשים שלנו. בעולם שהופך לכפר גלובאלי, כשתרבות אמריקאית הופכת לתרבות שלטת, נוכל לעצור לרגע ולהביט על האדמה והשורשים בהם אנו נטועים – מהם השורשים שלנו? מה מקור היניקה שלנו? מהי התרבות המייחדת אותנו? כיצד אנחנו נהיה שורשים טובים עבור ילדנו? לאלו מקומות נבקש להוליך את צאצאינו כשהם יכתבו את עבודת השורשים שלהם?

"עם שאינו יודע את עברו – ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל", אמר יגאל אלון. העם היהודי הוא העם בעל השורשים החזקים ביותר. אין עוד עם בעל תרבות כה עתיקה ומפוארת. יצאנו ממצרים, קיבלנו את התורה בהר סיני, במשך כל אלפי השנים אבותינו דבקו בחוקי הצדק של הנביאים והחכמים, ומסרו את נפשם גם ברגעים הקשים ביותר על אמונתם.

בזכותם כל העולם התרבותי קיבל את מוסר הנביאים. בעוד אמונות רבות ששלטו בעולם דעכו בתהום הנשייה כמו מאמיניהן, אמונה אחת שרדה, עם אחד בלבד שרד: ישראל. רוחות רבות טלטלו אותנו, רבים מפירותינו נשרו בטרם עת, אך החזקנו מעמד בכל הדורות בזכות החיבור לשורשים האיתנים.

בט"ו בשבט עלינו לשוב ולהיות ראויים להשוואה לעץ השדה – שפירותיו החיצוניים ביותר נובעים במישרין משורשיו העמוקים ביותר. הגיע הזמן שגם אנחנו לא נתנכר לשורשינו, ונדאג לחבר גם את ילדנו אל המורשת הגדולה שלנו.

הגזע: עמוד על שלך!

אתם מכירים אותו מן הסתם: זה ששומע לכולם, ונלחץ מכל דבר שאומרים לו. את דעתו הוא מגבש רק לאחר שקרא את כל העיתונים ואת כל סקרי דעת הקהל. דבר אחד הוא בחיים לא יעיז לעשות: הוא אף פעם לא יאמר דברים מרגיזים לאף אחד.

אתן מכירות אותה מן הסתם: היא המתנדבת מספר אחת, תרתם מיד בכל פעם שמישהו יבקש עזרה קטנה, את הנשמה היא תתן לבעל ולילדים ואפילו חתולי הרחוב לא ידעו מחסור בגללה.

לכאורה טיפוסים מושלמים, אבל דבר אחד חסר להם: הם לא חושבים על עצמם.

בשבילי נברא העולם

הגזע של העץ מחבר אותנו לצורך לבודד את עצמנו, במידה מסוימת, מהסביבה. לא להיות מושפע, לא להיות תלותי, להיות חזק ויציב. לנסות להבין: מה הייחודיות שלי? מה התרומה האישית שלי לעולם? מהם כישרונותיי? מה מתאים לי ולשם מה נבראתי?

לפעמים קל מאוד לשכוח את עצמנו ולהתעסק בזולת. לומר: "אני כבר פספסתי בחיים, חטאתי עוויתי ופשעתי, אבל לפחות אשקיע בענפיי – בילדיי – הם כבר יצאו בני אדם". אולם חז"ל (סנהדרין פרק ד, משנה ה) אומרים כי אדם הראשון נברא יחידי, כדי שכל אדם יוכל לומר לעצמו: "בשבילי נברא העולם". אל תתייאש, אל תבנה על אחרים, העולם זקוק לאור שלך.

הסתער על החיים. טפל בעצמך. היזכר בחלומותיך הכמוסים ביותר. שאב חיים ומים מן השורשים, תקן את הצינור. אדם, זקוף קומתך כגזע, דע את עולמך ואת רצונותיך ולאורם תתווה דרך. כך תתחיל להביא את עצמיותך לידי ביטוי. והעולם – הוא לא ילעג לך; למרבה ההפתעה, הוא יאמר לך תודה.

הענפים: הגיע הזמן להתרחב

הענף של העץ הוא מהפכה ושינוי כיוון בחיי האילן: כבר לא גדלים רק לגובה. מעתה הגיע העת להתרחב, לכל הכיוונים.

לענף יש מקום מרכזי מאוד בחיי העץ, אף שהוא אינו השורש ואפילו לא הפירות. כל צורת העץ כישות בעלת זרועות רבים מתקבלת בזכותו.

חודש שבט מזכיר לנו את השֶׁבֶט – המילה הנרדפת ל"ענף". אנו מכירים אותה בעיקר מההשאלה שלה למישור האנושי: חלקי עם ישראל שיצאו מבניו של יעקב נקראו שבטים. יעקב האב הוא גזע העץ, ובניו הסתעפו לשנים עשר ענפים, כיוונים שונים זה מזה היוצרים היקף רחב.

יחד שבטי ישראל

השלמות של האדם אינה נמדדת רק ביכולת לעמוד על שלו. לפעמים העקשנות לעמוד במקום אחד היא הסירוס הגדול ביותר של התפתחות החיים. שלמות האדם היא רק כאשר הוא מצליח לשלוח זרועות וליצור קשרי גומלין עם סביבתו. לא רק להיות אלא גם להשפיע ולהיות מושפע. אם הגזע הוא הכלל – אזי הענפים הם ההתחלה של הירידה לפרטי החיים.

ניקח לדוגמה את שבטי ישראל. יעקב האב היה חשוב לו להתרכז במסר האחד, הכולל, ולא סתם חז"ל מייחסים לו את המשפט (שנאמר בהמשך מפי משה רבנו): "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". אך מי יישא את המסר האחד הזה ויגשים אותו בכל תחומים, בכל המקצועות, בכל ענפי החיים? זה היה תפקידם של השבטים. זבולון בעל האוניות פעל בים ובארצות הרחוקות, יהודה גילה פעל בתחום המשילות וההנהגה והפוליטיקה הנקייה, יששכר בתחום לימוד התורה וכן הלאה.

כל תהליך של הפרטה יש בו ברכה גדולה, אך גם סכנה: אם הענפים יתרחקו יותר מדי מן השורש הם יפסיקו להיות קשורים אליו. כל אחד מאיתנו צריך לקחת מן הענפים את האיזון הנכון שבין שמירה על כללי החיים ובין הפריצה הגדולה לכל ארבע הרוחות. מותר וצריך לפעול ולהשפיע על כל תחומי החיים, ואף לבוא במגע עם כמה שיותר הנאות בחיים; עם זאת יש לזכור שהיעד הוא להביא לידי ביטוי בכל תחום את המטרה שלשמה באנו לעולם.