שימו לב אל השעה

שפע כלכלי בכל הארץ, ושלווה ושמחה של צעירים וזקנים ברחובות ירושלים, מובטחים בנבואת זכריה. ובמה כל זה מותנה?

הרב משה כהן , י"א בשבט תשע"ז

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

כבר לפני עשרים שנה הייתה הצהרת כורש (עזרא א) שאפשרה ליהודים לשוב ארצה ולהקים את בית המקדש. אולם, יהודי בבל לא נשמעו בהמוניהם לקריאתו ונותרו רבים מהם בבבל, וגם אלו המעטים שהגיעו לארץ הקודש לא נזדרזו להקים את בית ה', אלא נתקעו בבניית המזבח וביסוד בית ה' בלבד (שם ב).

יהושע הכהן הגדול וזרובבל נתמנו בשלב זה להחזיר את העטרה ליושנה ולהקים את מלכות ישראל ובית המקדש בשנית בארץ יהודה, ובשבחם מדברים חגי וזכריה.

העולים כנראה עוד לא חשים את הגאולה בוודאות, ולכן הם פונים אל זכריה בשאלה האם עליהם לצום את הצומות שנתקנו בעקבות חורבן הבית. שאלה זו משקפת את חוסר ההבנה של העולים באשר לגודל השעה והזמן שזימנה להם ההיסטוריה. הלוא ברור שאם הקב"ה קורא להם לבנות את בית ה' ולהקים את מלכות ישראל בשנית, אין מקום לצום את הצומות הללו שביטאו את נטישתו של הקב"ה את הארץ ועזיבתם בידי נכרים.

על כן, זכריה מבהיר להם זאת באופן שאינו משתמע לשני פנים כי ה' שב אל ציון וישכון בתוך ירושלים (ח, ג). מעתה עליהם להתחזק כנגד כל המפריעים בעדם ולהזדרז ולהקים את בית ה'. רק הקמת בית מכובד לשכינה ישנה את המצב הכלכלי והאווירה הכללית ברחובות ירושלים. הארץ תוציא את יבולה בעין יפה, וישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואף ילדים ישחקו בה בלא פחד.

משיבינו העולים כי שבו הביתה, והשכינה שבה איתם ומצפה לכך שיבנו לה בית, הכל יראה אחרת. בימים ההם בזמן הזה.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך