כמה לשתות בפורים? שאלה חינוכית

הרב עזריאל זילבר , ל' בשבט תשע"ז

הרב עזריאל זילבר
הרב עזריאל זילבר
צילום: עצמי

השולחן ערוך פוסק :"חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. הגה: וי"א דא"צ [=שאין צריך] להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו ויישן, ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכווין לבו לשמים". [שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ב]

נמצא, שגם השו"ע וגם הרמ"א, מקבלים את דין הגמרא :"חייב איניש לבסומי...". אף המשנה ברורה לא חלק על עצם הדין, אלא כתב :"יראה להיות זהיר בענין נט"י וברכת המוציא ובהמ"ז ויהיה שמחה של מצוה". אלא שהוסיף ב'באור הלכה' את דברי המאירי :"וז"ל [=וזה לשון] המאירי חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתייה עד שלא יחסר שום דבר ומ"מ אין אנו מצוין להשתכר ולהפחית עצמינו מתוך השמחה שלא נצטווינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת השם יתברך והודאה על הנסים שעשה לנו וע"ש מה שמבאר דברי הגמרא".

אלא שעיון בדברי המאירי יגלה לנו תמונה קצת שונה. כך כותב המאירי :"חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר ומ"מ אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו ומה שאמר כאן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים ולעניין ביאור זה שאמרו בין ארור המן וכו' הוא ממה שאמרו בתלמוד המערב שצריך לומר אחר מקרא מגלה ארור המן ברוך מרדכי ברוכה אסתר ארורה זרש וכן שצריך לומר חרבונה זכור לטוב ואמר שחייב להתבשם עד שלא ידע בבירור מה יאמר אלא שכבר נדחית לדעתינו כמו שביארנו..." [בית הבחירה למאירי מסכת מגילה דף ז עמוד ב ]

בעל 'משנה ברורה' העתיק רק את תחילת דברי המאירי [המסומנים] ולא העתיק את מסקנתו ההלכתית שפסק כדברי 'קצת גאונים' [והיא דעת רבינו אפרים המובא ב'בעל המאור' ועוד 'ראשונים'] שדחה מההלכה את החיוב להשתכר 'עד דלא ידע'. כאמור, השו"ע והרמ"א, ואף המשנ"ב לא פסקו כרבינו אפרים, לפיכך יש להתפלא מדוע ב'באור הלכה' מעתיק את דברי המאירי.  

נראה לומר, שיש כאן מגמה חינוכית בפסיקה. נראה שהמשנ"ב הלך בדרכו של ה'פרי חדש' שכתב :"עתה שהדורות מקולקלים, ראוי לתפוס סברת רבינו אפרים ז"ל, ושלא לשתות אלא מעט קט יותר ממה שמורגל ביום טוב, ובזה יוצא ידי חובתו כיון שכונתו לשמים כדי שלא להכשל ח"ו בשום מקרה רע, ויישא ברכה מאת ה'": [פרי חדש אורח חיים סימן תרצה סעיף ב]

כלומר, מעיקר הדין אין הלכה כרבינו אפרים, ויש חיוב להשתכר, אך בגלל 'ירידת הדורות', ראוי דווקא ללכת לפי פסיקת רבינו אפרים. המשנה ברורה לא כותב כך במפורש, אך נראה שזו כוונתו.